דיאלוג עם המתונים


ורק אם ייכשל - להתנתק

 
מאת: גלעד שר 

עמדת הממשלה צודקת: הממשלה הפלסטינית נדרשת להכיר בישראל, לכבד הסכמים חתומים ולהפסיק את הטרור. אבל אסור שהעמדה הזו תימנע הידברות. ערוצי ההידברות הם כלי יעיל להתגבר על משברים ומיכשולים ולמנוע סבל מיותר. בתהליך של דיאלוג מבוקר, רצוף ואמיתי עם המתונים שבין הפלסטינים, בראשות אבו מאזן, אפשר וצריך להתקדם לקראת פתרון קבע של שתי מדינות לשני עמים.

צריך לפתוח בדיאלוג עם אלה שאינם שואפים לכלותנו; רוב הפלסטינים הם כאלה. ובסופו של דבר, אש"ף הוא מי שחתום על כל ההסכמים עם מדינת ישראל והוא אינו מסתייג מהם גם כיום.

רובנו, כמו רוב הפלסטינים, מקווים שהסכסוך הישראלי-פלסטיני יסתיים בהסדר-קבע שייחתם בין הצדדים, ואשר יושג במו"מ. הבעיות שבלב הסכסוך לא ייפתרו מאליהן, ומחיר הפתרון לישראל עולה. לכן, כשמציעים לנו מסגרת לניהול הסכסוך, ולמשא ומתן, כמו מפת הדרכים, כמו היוזמה הסעודית – בואו לא נמתין עד שיכפו אותה עלינו, ותחת זאת נשפיע פרו אקטיבית על התהליך. אלא ששיחות באמצעות צד שלישי בלבד, ללא קשר ישיר בין הצדדים, עלולות להתברר כמאמץ שישרת בעיקר את המתווך עצמו.

כל היוזמות המדיניות מובילות, בסופו של דבר, לאותם מרכיבים בסיסיים להסדר.

אפשר איפוא להניח, כי העקרונות המנחים להידברות, לכשתתחדש, יתבססו במידה רבה על פתרונות הקבע אשר נדונו לפני כשבע שנים לקראת וועידת קמפ-דיויד ולאחריה, והמהווים פשרה היסטורית הוגנת, מאוזנת וסבירה.

נקודת פתיחה טובה למשא ומתן על הסכם קבע היא שילוב בין מתווה הנשיא קלינטון מדצמבר 2000 לבין טיוטת ההסכם אשר נדונה בין הצדדים בין 1999 ל- 2001. אלו הם תוצריו של מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים, המהווים בסיס רשמי-למחצה, יציב ואובייקטיבי להבטחת האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל מול הפלסטינים, מבלי לקפח את הצד השני. אלה עיקריהם:
  • סיום הסכסוך ההיסטורי בין העם הפלסטיני לעם היהודי.
  • חלוקה מחדש של ארץ ישראל המנדטורית בין מדינה פלסטינית ריבונית לבין מדינת ישראל, על בסיס קווי 4 ביוני 1967, עם שינויים מוסכמים, לרבות הכללת רוב המתיישבים בגושי ההתנחלות העיקריים שיסופחו למדינת ישראל, כנגד פיצוי על כך.
  • המדינה הפלסטינית תוגדר כבית הלאומי היחידי של העם הערבי הפלסטיני, ומדינת ישראל תוגדר כבית הלאומי של העם היהודי.
  • הפליטים הפלסטינים ישוקמו במדינות מושבם, במדינה הפלסטינית ובארצות נוספות שיביעו את נכונותן לקלטם. יוקם מנגנון בינלאומי לשיקום הפליטים ולפיצויים, ולסיוע למדינות ערב אשר יקלטו אותם בתחומן.
  • אזור ירושלים רבתי ישמש לשתי בירות: ירושלים היהודית ואל-קודס הערבית, שביניהן יחצוץ קו ריבונות ברור ומוגדר. באגן הקדוש, סביב העיר העתיקה, יחול משטר מיוחד, יתכן בינלאומי, אשר יבטיח, בין השאר, את חופש הגישה והפולחן לכל הדתות.
  • הסדרי הביטחון יתבססו על היותה של פלסטין מדינה מפורזת, ועל ערבויות בינלאומיות ארוכות-טווח להבטחת יציבות אזורית.
  • יתחיל חינוך לשלום ולדו-קיום בין שני העמים.
  • כרגע, אין שום הגיון בחרם מוחלט שחונק כלכלית את התושב הפלסטיני בגלל עמדות הסירוב של החמאס. אין שום הצדקה לעכב בידינו שני מיליארד וחצי שקלים כספי מסים ומכסים המגיעים לחקלאים, לסוחרים ולבעלי עסקים פלסטינים מהמגזר הפרטי. זה לא אפקטיבי ולא צודק. בכלל, דרך הכלכלה והפיתוח אפשר לקדם הרבה רצון טוב גם בתחום המדיני. המפגש הפלסטיני-ירדני-ישראלי שהתקיים לא-מכבר ביפאן בראשות פרס ועריקאת הוכיח זאת.

רק אם ייכשל המו"מ הזה לאחר מאמץ כן ורצוף, ורק אז, בתום פרק זמן קצוב, יהיה על ממשלת ישראל להבטיח את זהותה היהודית, הציונית והדמוקרטית של המדינה. והיא תעשה כן בהחלטה ריבונית שלה, ועל-פי שיקול דעתה הבלעדי. תנאי הכרחי להגשמת מטרה זו היא התנתקות אל גבולות ביטחוניים ודמוגרפיים, בהחלטה אחראית של הממשלה. גם לנו נדרשת הגדרה עצמית, סוף סוף, בגבולות שיאפשרו להבטיח את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, לשפר את המצב החברתי ולחזק את הלכידות והביטחון הלאומי.


עו"ד אל"ם (מיל.) גלעד שר היה ממנהלי המו"מ המדיני עם הפלסטינים בשנים 1999-2001. כיהן כמנהל לשכת ראש הממשלה.


הכתבה פורסמה במרץ 2007