מפת הדרכים: ההתנחלויות - הרצאה

 
מאת: גלעד שר 

הפרדה המלאכותית בין מרכיבי ההסדר המדיני בינינו לבין הפלסטינים היא בעיני שגוייה ומטעה. הייתי מעדיף שכל אחד מחברי ידבר על ראייתו שלו של ההסדר הכולל על כל מרכיביו, כי העז מסתתרת תמיד דווקא באוהל השכן.

מפת-הדרכים האמריקנית אימצה שני עקרונות חשובים: הפסקת האלימות והטרור לצד הפסקת ההתנחלויות, ובסוף הדרך – מו"מ מהותי שיניב מדינה פלסטינית בלתי-חמושה אך ריבונית, בצד ישראל הבטוחה. הכיבוש על כל היבטיו, ייפסק.

אפשר להניח, כי העקרונות המנחים למו"מ, לכשיתחדש, יתבססו במידה רבה על הפתרונות למצב-הקבע אשר נדונו בשנים 1999-2000. והמהווים פשרה הוגנת, מאוזנת וסבירה.

הבסיס המשפטי הראוי לחידוש המו"מ הוא מזכר שארם (9/99). מזכר שארם, בהתאמות הנדרשות מן ההתפתחויות בשנתיים וחצי האחרונות, וממפת הדרכים, מהווה בסיס לקביעת המסגרת המדינית לתהליך המו"מ. מזכר שארם קובע את אופן מימוש ההסכמים הקיימים (שאף אחד מן הצדדים לא ביטל אותם) ומגדיר את היעד של השגת הסכם קבע ואת אופן השגתו.

נקודת הפתיחה למשא ומתן על הסכם קבע היא שילוב בין רעיונות הנשיא קלינטון מ- 23/12/2000 לבין טיוטת ההסכם אשר נדונה בין הצדדים בין 1999 ל-2001. הן רעיונות הנשיא קלינטון והן טיוטת המו"מ הם תוצר של מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים. יחדיו, שני מסמכים אלו מהווים בסיס רשמי-למחצה, יציב ואובייקטיבי להבטחת האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל מול הפלסטינים מבלי לקפח את הצד השני.

אם כך איך ייראה מצב הקבע, בסוף הדרך?

סיום הסכסוך ההיסטורי בין העם הפלסטיני לעם היהודי.

חלוקה מחדש של ארץ ישראל המנדטורית בין מדינה פלסטינית ריבונית לבין מדינת ישראל, על בסיס קווי ה-4 ביוני 1967, עם שינויים מוסכמים, לרבות הכללת רוב המתיישבים בגושי ההתנחלות העיקריים שיסופחו למדינת ישראל ופיצוי על כך.

המדינה הפלסטינית תוגדר כבית הלאומי היחידי של העם הערבי הפלסטיני, ומדינת ישראל תוגדר כבית הלאומי של העם היהודי.

לא תוכר בשום אופן זכות השיבה של פליטים למדינת ישראל. הפליטים הפלסטינים ישוקמו במדינות מושבם, במדינה הפלסטינית ובארצות נוספות שיביעו את נכונותן לקלטם. יוקם מנגנון בינלאומי לשיקום הפליטים ולסיוע למדינות ערב אשר יקלטו אותם בתחומן.

אזור ירושלים ישמש לשתי בירות: ירושלים היהודית ואל-קודס הערבית, שביניהן יחצוץ קו ריבונות ברור ומוגדר. באגן הקדוש, סביב העיר העתיקה, יחול משטר מיוחד, יתכן בינלאומי, אשר יבטיח את חופש הגישה והפולחן לכל הדתות.

הסדרי הביטחון יתבססו על היותה של פלסטין מדינה מפורזת, ועל ערבויות בינלאומיות ארוכות-טווח להבטחת יציבות אזורית.

יתחיל חינוך לשלום ולדו-קיום בין שני העמים.

ועכשיו נחזור לימינו אלה. עצירתה של תרבות המוות הפונדמנטליסטית שפשתה בחברה הפלסטינית שוב אינה מותנית בהישג מדיני כזה או אחר. לאחר כ-260 מחבלים-מתאבדים שביצעו פיגועים בפועל בעשור האחרון, רובם המכריע בשנתיים האחרונות, ההתאבדות למטרת רצח ישראלים היא בחזקת תופעה המונית אצל שכנינו. שורשיו של הטרור הפלסטיני, ההולך ומשתלב בטרור האסלאמי הבינלאומי, רחבים ועמוקים מן "הכיבוש". הטרור הפלסטיני של החמאס, הג'יהאד האיסלמי, גדודי אל אקצה וקבוצות נוספות, התארגן וביסס עצמו תחת חסותה של הרשות הפלסטינית דווקא בתקופות של תקווה גדולה לשלטון פלסטיני עצמאי.

הממשלה החדשה של אבו מאזן, אף לוא רצתה בכך בכל מאודה, אינה מסוגלת כנראה להדביר את הטרור. לכן, חייבת מדינת ישראל להמשיך ולהפעיל את אגרוף הברזל ולהכות במחבלים ובתשתית הפוליטית, הכלכלית, הרעיונית והחינוכית של הטרור בכל מקום ובכל האמצעים העומדים לרשותה.

במקביל, על ישראל לכבד את זכויות האדם ולהבטיח חיים סדירים לכלל האוכלוסייה הפלסטינית, אשר ברובה המכריע אינה מעורבת בטרור ובאלימות.

בנסיבות אלה, הסדר הקבע עוד רחוק, וההבשלה לקראתו על רקע המציאות שבה אנו חיים – ארוכה. מצד שני, גם היפרדות יזומה ע"י ישראל, בלא הסכם, אל מעבר לקו גבול ומכשול ביטחוני-מדיני כתוכנית חירום החיונית לעתידנו, עדיין לא נתפסת ככזו אצל מרבית הציבור אצלנו.

נותרנו איפוא עם המפה. מפת הדרכים היא מסמך פוליטי רופף, המייצג את המכנה המשותף הנמוך ביותר להשגת הסכמות מינימליות.

אין בכוחן של ארבע-עשרה ההסתייגויות הקלושות שהציגה ישראל כדי להקהות את פגמיה של התוכנית. המפה אינה כוללת מנגנוני אכיפה ובקרה יעילים, והרי שלב היישום היה נקודת הכשל של כל הסכמינו עם הפלסטינים עד כה. לוחות הזמנים שבה אינם ריאלים. אין בה חזון ברור של הסדר הקבע, אין הגדרות מדוייקות של מחוייבויות הצדדים ובכך נפתח פתח למשברים, מחלוקות וסכסוכים אינסופיים ביניהם. אבל: מפת הדרכים היא כיום המכשיר היחיד שיש בידי הצדדים לחזרה לנורמליות, לאחר שנתיים וחצי עקובות מדם, מתישות, וחסרות תוחלת.

הסיכוי היחידי להצלחת ההיפרדות החיונית כל-כך בין הצדדים הוא בהגברת מידת המעורבות של צד שלישי ביישומה. ואין מי שיוכל להוביל כוח פיקוח שכזה, על דעת ישראל והפלסטינים, חוץ מארה"ב. כוח ייצוב בינ"ל, בראשות ארה"ב, שיקבל את האחריות על השטחים הפלסטינים, יאפשר לישראל לצאת בביטחון יחסי ממרכזי האוכלוסייה הפלסטינים אף בהיעדר הסכם. חלופה נוספת היא להחיל נאמנות בינלאומית על השטחים הפלסטיניים, ובמסגרת זו להגדיל את הנוכחות הבינלאומית האזרחית/צבאית באזורים שישראל תפנה על פי מפת הדרכים. .

לא ארחיב בנושא הזה, רק אציין שבכמה מוקדים לא-פורמלים נעשות כיום עבודות מקיפות ורציניות לבדיקת האפשרות הזו.

וכעת להתנחלויות. למיטב הבנתי, אין ולוא הסתייגות אחת לעניין זה בין ארבע עשרה ההסתייגויות שהגישה ישראל למפה. ומה נאמר בטקסט האמריקני הרשמי של המפה? אצטט ברשותכם באנגלית מהמקור:

בשלב הראשון:
 
“The Government of Israel immediately dismantles settlement outposts erected since March 2001”, and “consistent with the Mitchell Report, The Government of Israel freezes all settlement activity (including natural growth of settlement)”.

בשלב השני – מוקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, ולגביה קוראת מפת הדרכים, אני מצטט שוב:
 
“…enhance maximum territorial contiguity, including further action on settlements…”
סוף ציטוט.

איפה בדיוק ובאיזה גבולות זמניים תוקם המדינה הפלסטינית שגבולותיה זמניים? כמה התנחלויות יצטרכו להתפנות? מדוע מוקמת מדינה פלסטינית – אחד מנושאי הקבע המובהקים – בטרם הוסדרו יתר המחלוקות, ירושלים, פליטים, גבולות הקבע וסידורי הביטחון? מהן הפעולות הנוספות בעניין ההתנחלויות – בכל אלה מפת הדרכים שותקת, והיא פתוחה לפרשנות.

כדי לא להמתין לפרשנויות של אחרים ולסמוך על כך שהזמן יעשה את שלו - כי הוא פועל בדרך כלל לרעתנו – ישראל צריכה להוציא את עצמה ממרבית השטחים הפלסטיניים, באופן יזום, שקול, מדורג. רק כך תובטח לנו מדינה יהודית דמוקרטית ציונית ומוסרית, יגבר הבטחון הלאומי ונגיע לצמיחה חברתית וכלכלית.

לוא הייתי נשאל מה מרכיביה של יוזמה מדינית ישראלית כזו, המשתלבת היטב במפת הדרכים אך אינה בהכרח תלויה רק בה, הייתי מציע:

ייצוב מצב הביטחון והשקטת האלימות, בהתאם לשלב הראשון של מפת הדרכים, אך עם כוח פיקוח ובו משקיפים ומבקרים חזק הרבה יותר מהמתוכנן.

מאמץ לחידוש המשא ומתן עם גורמים פלסטינים אחראיים והעמקת השיח עם גורמים בחברה האזרחית הפלסטינית השוחרת שלום, מתוך רצון להגיע להסכם קבע ולממשו.

יציאה מרצועת עזה ופינויה, תוך אפשרות לראותה כחלק ממהלך כולל של היפרדות יזומה. השאיפה תמשיך להיות יציאה מעזה במהלך הסכמי כולל, שיעביר מידי ישראל לא רק את האחריות הבטחונית אלא גם את השליטה המדינית.

היערכות להיפרדות יזומה מן הפלסטינים, לרבות סימון תואי הגבול הזמני, השלמת מכשול בשטחי יהודה ושומרון, ותכנון מה שאכנה יישובי הקבע בתחומי מדינת ישראל ובגושי ההתיישבות. היה ובסופו של תהליך, לא יימצא מן הצד השני שותף פלסטיני אחראי לחתימה על הסכם, תבוצע ההיפרדות היזומה מן הפלסטינים ביהודה ושומרון תוך היערכות כוחות צה"ל ממערב לקו ההיפרדות. אני מדגיש – מדובר בברירת מחדל, רק במקום שבו כשלו המאמצים להגיע להסכמות במו"מ ישיר. אך צריך להכין את החלופה הזו מכל הבחינות.

בסך הכל מועמדים לפי מתווה זה לפנוי חד צדדי – 62 יישובים ובהם 27,825 איש ביו"ש ובעזה ביחד.

קו הגבול הזמני הוא לא רק גדר, הוא קו מדיני בטחוני, מעבר אליו אין יישובים ישראלים. הוא מבטא יציבות ביטחונית לאורך זמן, גם במצב של היעדר משא ומתן, או כשלון שלו, ולאורכו תתפתח מציאות טריטוריאלית ודמוגרפית אשר תשפיע בעתיד על עיצוב גבולות הקבע של מדינת ישראל. קו הגבול הזמני אינו מהווה גבול קבע למדינת ישראל, אולם הוא מבטיח אינטרסים חיוניים לה: ביטחוניים, דמוגרפים, התיישבותיים, כלכליים, ותשתיתיים. עפ"י קו זה, יישארו בגבולות ישראל 80% ויותר מן המתיישבים ביהודה ושומרון, וישראל תמשיך לשלוט בכ-30%-40% מן השטח ובו מתגוררים כ-50,000 פלסטינים תושבי יהודה ושומרון.

עם מפת הדרכים או בלעדיה, יוזמה מדינית ישראלית, לצד דלת פתוחה לרווחה, באמת, למשא ומתן על הסדר הקבע עם הפלסטינים, בלי טרור, עשויה להביא אותנו בתוך כמה שנים, אל מציאות מדינית וביטחונית יציבה וטובה. היא מגנה על האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל, לא על סיסמאות ריקות מתוכן. היא מהווה מהלך נחוש להשתחררות משליטה על עם אחר על מנת לחזק את החוסן המוסרי והביטחון הלאומי של העם היהודי במדינת ישראל. שתי מדינות לשני עמים, בין אם שני העמים מוכנים לכך ובין אם רק אחד מהם.
 

נספח נתונים מספריים:


יו"ש

סך כל שטח יהודה ושומרון – 5,878 קמ"ר
סך השטח שיישאר בידי ישראל (השטח הירוק) – 850 קמ"ר (15%).
סך השטח הביטחוני (השטח הכתום - בקעת הירדן) – 1,175 קמ"ר (20%).
סך כל השטח בשליטה פלסטינית מלאה – 3,853 קמ"ר ( 65%).
אורך מכשול/גדר ההפרדה – 575 ק"מ.
אורך המכשול/הגדר בכביש 443 – 25 ק"מ (משני צדי הכביש).
אורך סך כל המכשול/הגדר – 600 ק"מ.
מספר היישובים שיש לפנות – 42 (לא כולל מאחזים). סך כל האוכלוסייה – 20,100
מספר ישובים בשטח שיישאר בידי ישראל (השטח הירוק) – 63 יישובים. סך כל האוכלוסייה – 173,200
מספר יישובים בשטח הביטחוני (השטח הכתום) – 28. סך כל האוכלוסייה – 11,825
היישובים הערביים שיישארו בשטח הירוק – 16. סך כל האוכלוסייה – כ-50,000

 

אזור רצועת עזה

סה"כ יישובים – 20 ובהם 7,725 איש


* עו"ד אל"מ (מיל.) גלעד שר היה ממנהלי המו"מ המדיני בשנים 1999-2001, וכיהן כמנהל לשכת ראש הממשלה.