מעזה תחילה

 
מאת: גלעד שר 

סיום שליטת ישראל בשטחים והפסקת הניהול של חיי מיליוני פלשתינאים הם אינטרס ישראלי קיומי. בעוד פחות מעשור ייהנו הפלשתינאים מרוב של ממש בין הים לנהר הירדן. כלומר, בלא השתחררות משליטה ביו"ש ובעזה תביא ישראל במו ידיה לקץ המדינה היהודית ולכינון מדינה דו לאומית.

סיום נוכחות ישראל בשטחים וכינון שלום אינם "קורים" מעצמם. מאות ישראלים ופלשתינאים פועלים בלא ליאות למצוא מוצא ממעגל הדמים. רעיונות הנשיא לשעבר ביל קלינטון מדצמבר 2000 הם תוצר של אלפי שעות של מו"מ בין ישראלים לפלשתינאים. הם התקבלו על דעת ממשלת ישראל, ורק באיחור רב ובמשתמע קיבלה אותם גם ההנהגה הפלשתינית.

יתר היוזמות, לרבות "המיפקד הלאומי" של עמי איילון וסרי נוסייבה, הן "פרטיות" במובן זה שאינן משקפות עמדה רשמית של ממשלת ישראל. אין בכך פסול. להיפך: כל ניסיון כזה משפיע על דעת הקהל, בשני הצדדים, ומעניק תקווה בעצם הצגת אלטרנטיווה. כך פעלו גם יוסי ביילין, יאסר עבד רבו ושותפיהם למסמך ז'נווה. על הנחישות להציע, בתוך מעגל הדמים וזוועות הטרור הפלשתיני, מודל אפשרי לפתרון הקבע חייב כל אחד מאתנו תודה. אלא שהמודל, למרבה הצער, אינו טוב. הוויכוח על התכנים עצמם טרם התחיל, אך יש מקום לקיימו, ובהקדם. ממשלת ישראל חתומה על כמה הסכמים עם הפלשתינאים. אלה עדיין בתוקף. ישראל, הפלשתינאים, ארצות הברית, רוסיה והאיחוד האירופי קיבלו את מפת הדרכים כמסגרת מוסכמת לתהליך המדיני. אין כל סיבה להחליף את מכלול ההסכמים הקיימים במסמך ז'נווה דווקא. נקודת הפתיחה הראויה למו"מ על הסכם קבע היא שילוב בין רעיונות קלינטון לבין טיוטת ההסכם שנדונה בין הצדדים בין 1999 ל-2001 ובצירוף מפת הדרכים. יחדיו, שלושה מסמכים אלה הם בסיס רשמי למחצה, יציב ואובייקטיווי, להבטחת האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל מול הפלשתינאים, בלי לקפח את הצד השני.

עם זאת, אסור למדינת ישראל להשאיר את עתידה בידי אחרים - עליה לנקוט יוזמה בעצמה ולפעול לעצירת ההידרדרות.

במקביל להמשך החתירה להידברות לשם השגת פתרון קבע, יש להיפרד ביוזמתנו מן העם הפלשתיני אל קו גבול זמני, תחילה ברצועת עזה, ולבצעה. בגבולות בני הגנה תוכל ישראל להתמודד עם המשבר הכלכלי והחברתי, עם ההידרדרות השלטונית, ורק כך להביא סוף לסכסוך העקוב מדם במזרח התיכון. על ישראל להגדיר את גבולותיה בעצמה ולהציב קיר ברזל בפני הסכנה הדמוגרפית.

ממשלה אחראית אינה יכולה להתנות את עתידה של ישראל אך ורק בקיומו של שותף פלשתיני אמיתי לחתימת הסכמים ומימושם. עליה לחתור להגיע במו"מ להסכמים מדיניים, אך בה בעת להיערך גם להיפרדות חד צדדית מן הפלשתינאים. יש לצאת מיד מעזה, כמודל שממנו יופקו לקחים וייושמו בשלב הבא ביו"ש.

מבחנה של הממשלה הנוכחית הוא במיצוי אמיתי של התהליך המדיני, תוך כדי היערכות להיפרדות חד צדדית, כדי להפוך את המגמה הדמוגרפית. על הממשלה להוציא אותנו מרצועת עזה כי שהותנו המתמשכת שם פוגעת בביטחון הלאומי והיא חסרת תוחלת. תוכניות להיפרדות, מקצתן מפורטות ושקולות, יש כמה. המאמץ אינו צריך להתמקד בהכנת תוכניות חדשות.

השעה בשלה לכך, כי יותר ויותר ישראלים שפויים, מימין ומשמאל, מבינים את חשיבותה של מדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי, ואת הסכנה המאיימת על עצם קיומה של מדינה כזאת.


עו"ד (אל"מ במיל') שר היה מנהל לשכת ראש הממשלה וממנהלי המו"מ עם הפלשתינאים בשנים 1999-2001


פורסם בעיתון הארץ, נובמבר 2003