דמות המדינה עומדת למבחן: תגובה למיכה גודמן

 

מאת: גלעד שר, עמי אילון ואורני פטרושקה

 

במאמרו "הדרך ליציאה ממלכוד 67" (מוסף "הארץ", 16.2), מדגים מיכה גודמן סימטריה שובת־לב בין הימין לשמאל בעניינים טקטיים, תוך התייחסות למציאות המפלגת של הכיבוש, אך נמנע מלהישיר מבט אל דמותה של המדינה העולה מתוך המחלוקת. לבקיאים בהיסטוריה היהודית ידוע כי לא המחלוקות, ואפילו לא שנאת חינם, אלא פנאטיות לאומנית ודתית, יוהרה ואמונה עיוורת שהאל יצילנו מול כוחות אדירים, הם שגרמו לחורבן הבית. פעמיים.

זה שנים שמתרחשים בישראל תהליכי הרס, בחלקם בלתי הפיכים, של אדני הממלכתיות, הדמוקרטיה ושלטון החוק. צד אחד של המפה הפוליטית ניכס לעצמו בהדרגה, וכיום בהתרסה אוטומטית, את הציונות, היהדות, אהבת המולדת והלאומיות. בניגוד לטענתו של גודמן (גם בספרו "מלכוד 67"), הרי ש"מוקד הלהט" ו"פסגת החלומות" של השמאל אינם השלום, אלא כלל ערכי היסוד של המדינה.

כוחנו לא נובע מאחדותנו הבלתי קיימת, אלא נטוע במכנה המשותף הערכי שיש לנו, והוא גלום כולו במסמך המכונן של המדינה, מגילת העצמאות: עם ששב לארצו עם תקווה לחיים בטוחים, שוויוניים, פלורליסטיים, דמוקרטיים, במדינה שיש בה רוב יהודי והיא מכבדת את מיעוטיה.

 

למאמר המלא