בין ציוצי טראמפ למציאות ביהודה ושומרון


מאת: גלעד שר

 

בניגוד לכותרות, ההחלטה האמריקנית לרכך את עמדתה בנוגע למעמדן החוקי של התנחלויות אינה "דרמטית". זה לא מהלך היסטורי, אלא צעד בעל משמעות סמלית בלבד, שלא ישפיע כהוא זה על המציאות בשטח. זה זגזוג מן המדיניות של ארה"ב בעשרות השנים האחרונות, בממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד: שתי מדינות לשני עמים, הסכם שיתבסס על הבנות קודמות והחלטות העבר של מועצת הביטחון של האו''ם.

למתבשמים מההישג ומציוציו בטוויטר של הנשיא דונלד טראמפ, נזכיר שארה"ב לא תהיה לנצח תחתיו. היא איבדה בתקופתו את מעמדה כמתווך הוגן אחרי שורה של שליפות מהמותן. תחילה הגיעה ההכרזה בדבר הכרתה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות מבלי שנלוותה לה נוסחה מאזנת כלשהי כלפי הפלסטינים, ותוך נפנוף בהצהרה ככזו המורידה משולחן המשא ומתן את הקשה מכל סוגיות הליבה בסכסוך.

משרדי אש"ף בוושינגטון נסגרו, הסיוע הכלכלי לרשות הפלסטינית נפסק, ובאחרונה נאמרו, בין היתר מפי השגריר בישראל, אמירות בזכות סיפוח אפשרי של חלקים מן הגדה המערבית. ולאן זה הוביל? סיימנו עוד סבב אלים בעזה ששיתק אתת המדינה, ואין סיכוי רב שתוכנית שלום אמריקנית מטעם ממשל טראמפ - במידה שתראה אור - תוביל לחידוש המו"מ.

על ישראל לפעול קודם כל על פי האינטרס שלה. ישראל בטוחה, יהודית ודמוקרטית תהיה רק במציאות של שתי מדינות לשני עמים. אמנם הממשל האמריקני הנוכחי מסרב לראות זאת, אבל רוב מוחלט של בכירי מערכות הביטחון לדורותיהם מבינים זאת ואומרים זאת שוב ושוב.

האמת הפשוטה היא שההתנחלויות אינן תורמות לביטחון מדינת ישראל. הן מכבידות עליו ומביאות להקצנה של ארגוני הטרור. ביהודה ושומרון מושקע סדר כוחות עצום של צה"ל בהגנה על יישובים וצירי תנועה, ללא כל פרופורציה לעומת האמצעים המושקעים מול עזה והחזית הצפונית. בחברון בלבד היחס המספרי הוא חייל צה"ל לכל מתיישב יהודי. אין ליחס הזה אח ורע בשום מקום בעולם. המחיר שכולנו משלמים הוא שהצבא מתאמן פחות וממילא מוכן פחות לתרחישי עימות צבאי. הלוחמה בטרור וסיכולו אינם נסמכים על ההתנחלויות, להיפך. הם נשענים על מודיעין, שליטה במעטפת השטח, וחופש פעולה מבצעי.

למאמר המלא באתר ynet - לחצו כאן