ביטול חוק ההסדרה הוא כיפת ברזל נגד האג


מאת: גלער שר


לפני חודש הכשירו 11 שופטי בג"ץ פה אחד את בנימין נתניהו, חרף כתב האישום הפלילי החמור העומד נגדו, כמועמד להקמת ממשלה. הם הכשירו גם את ההסכם הקואליציוני שבעמודיו האחרונים סעיף הסיפוח, המורה כי "ראש הממשלה יוכל להביא את ההסכמה שתושג עם ארה"ב בעניין החלת הריבונות החל מיום 1 ביולי 2020... לאישור בממשלה ו/או בכנסת".

אתמול (יום ג') ביטלו שמונה מהם, שישבו בהרכב מיוחד של תשעה שופטים, מול התנגדות של אחד, את חוק ההסדרה. בג"ץ קבע שהחוק אינו חוקתי, והוא יימחק מספר החוקים.

שלושה עשורים לאחר חקיקת "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", לאחר שנחבט וטולטל ונשחק בידי הפוליטיקאים, זיקק ממנו בית המשפט את סעיף 8, ועליו העמיד את פסיקתו: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש". כה פשוט, כה מאוזן, כה נכון.

חוק ההסדרה נחקק כיוזמת חקיקה פרטית בפברואר 2017, והתקבל בכנסת ברוב של 60 נגד 52. עתירות שהוגשו נגדו הביאו לאחר כמה חודשים להוצאת צווי ביניים להקפאת יישומו עד להכרעה בהן, וזו כאמור הגיעה אמש.

החוק נחקק במגמה להסדיר – גם לאחר מעשה - התיישבות שלא כדין על קרקעות ביהודה ושומרון, כולל שטחים בבעלות פרטית פלסטינית. החוק קבע מנגנון שיכשיר – שוב, בדיעבד - התיישבות בקרקע שהבנייה בה נעשתה על ידי מי שאינו בעל הזכות החוקית, אך בתום לב או בהסכמת המדינה. מדובר על הכשרה רטרואקטיבית של מעמדם של כ-2,000 בתים בהתנחלויות בגדה המערבית שנבנו על קרקעות פלסטיניות פרטיות.

בעת הליך החקיקה קרא היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לדחות הצעות חוק שכאלה, שאינן תואמות את הדין הבינלאומי ופוגעות במעמד בית המשפט העליון. הוא התריע כי לא יגן על החוק במידה שיאושר בכנסת, וכך אכן עשה משהוגשו לבג"ץ העתירות נגד החוק. מנדלבליט טען שהחוק הוא בלתי חוקתי ועלול להוביל להגשת תביעה נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. עוד נשוב לכך בהמשך.

שופטי הרוב בבג"ץ אימצו את עמדת היועמ"ש. הם קבעו כי הפגיעה שגורם החוק לזכויות לקניין ולשוויון היא חמורה ומובהקת, אינה מידתית, ושהנזק הנגרם כתוצאה ממנו עולה על תועלתו. הם לא הסתפקו בכך, וציינו שלתושבים הפלסטינים מעמד מיוחד כ"תושבים מוגנים" בשטח יהודה ושומרון, הנתון בתפיסה לוחמתית. לעומתם, החוק מקנה עדיפות מובהקת לאינטרסים של המתנחלים הישראלים, תוך נטילה כפויה ובלתי חוקית של זכויות, ללא כל בחינה פרטנית של הנסיבות לכך.

מכאן להיבט הבינלאומי של פסק הדין החשוב הזה. בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, ה-ICC, מוסמך לחקור ולהעמיד לדין רק כאשר מדינה אינה מקיימת כלל הליכים מדינתיים או שמערכת השפיטה שלה מוטה או אינה מתפקדת כראוי. הוא פועל כמוסד שיפוטי שיורי-משלים: לבית הדין סמכות משנית לסמכויות השיפוט הלאומיות.

בנייר עמדה שהגיש היועץ המשפטי של משרד החוץ לבית הדין לפני כחצי שנה, הודגש כי ישראל מוכנה ומסוגלת להתייחס למצוקות הפלסטיניות באמצעות משא ומתן ישיר וערוצי פיצוי שונים, ומנגנוני שיקול דעת ובקרה. מעל כל אלה, נאמר בנייר העמדה, נמצאת מערכת השיפוט של ישראל, הידועה בעולם בזכות עצמאות שופטיה, איכות החלטותיה ועומק מחויבותה לשלטון החוק.

זוהי כיפת הברזל שמספק בג"ץ למדינת ישראל בפני הטריבונל הבינלאומי הפלילי ICC.

קרוב לוודאי שהמתקפות האלימות על בג"ץ – להבדיל מהביקורת העניינית והנדרשת על פסיקותיו – לא ייפסקו. לזירה הציבורית ייזרקו בוודאי עוד אמירות כשל יו"ר הכנסת הנכנס, יריב לוין, ולפיה "השופטים צריכים לחשב מסלול מחדש... צריך לשים למערכת המשפט גבולות ברורים" או של השר רפי פרץ ("אנחנו מחויבים להשיב את בג"ץ למקום הראוי לו").

אך לאחר הפסיקה אמש ראוי לזכור דווקא את הדברים שאמרה מרים נאור בראיון פרידתה מנשיאות בית המשפט העליון: "בית המשפט העליון היה בית משפט חזק, הוא עדיין חזק והוא יהיה חזק. הוא בית משפט שלא ניתן לאיים עליו ולא ניתן להפחיד אותו".
 

למאמר המלא כפי שתפרסם ב-ynet דעות - לחצו כאן