גלעד שר ושות' - עורכי דין
> מאמרים > מאמרים בתחום המכרזים > הגשת תכנית מתוקנת – האם נחוצה הפקדה מחודשת?
הגשת תכנית מתוקנת – האם נחוצה הפקדה מחודשת?
מאת: עו"ד נתן לרר
תכנית "פינוי בינוי" לבניית 3 מבנים בני 9-12 קומות ובהם 150 דירות במקום מבנים נמוכים בני 54 דירות – נדחתה על ידי הועדה המחוזית לתכנון ולבנין של מחוז המרכז.
היזמים הגישו תכנית מתוקנת לבניית 3 מבנים בני 7 קומות ובהם 120 דירות, תכנית שהניחה את דעתם של מתנגדי התכנית המקורית – הרשות המקומית ודיירי הסביבה.
הועדה המחוזית, סברה כי מאחר שהתכנית המקורית "סיימה את חייה", תידרש הפקדה מחודשת של התכנית המתוקנת.
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: "ועדת המשנה") אשר דנה בערר על דחית התכנית המקורית על ידי הועדה המחוזית, סברה אחרת מדעת הועדה המחוזית.
ועדת המשנה קבעה כי בהיותה "מוסד תכנון – כהגדרתו בחוק, איננה מוגבלת לגדרה של התכנית המקורית דווקא. ועדת המשנה רשאית מכח סמכותה לקבוע שינויים בתכנית, כך גם הצדדים – היזמים, הרשות המקומית והמתנגדים, רשאים להציע במהלך הדיון שינוים העונים לטעמם, ולכן ועדת המשנה רשאית לדון בשינויים המבוקשים במסגרת התכנית המעודכנת.
לפיכך, סמכות ועדת המשנה משתרעת על פני התכנית המקורית והתכנית המעודכנת, ועדת המשנה רשאית לאשר את התכנית המקורית, או לדחותה, להורות על הפקדה מחודשת או כל חלופה אחרת הנראית לה נכונה ומוצדקת מבחינה תכנונית, כל זאת - תוך ערנות לכך שהשינויים אינם יוצרים תכנית אחרת!
עמדת הועדה המחוזית שלפיה יש להפקיד את התכנית מחדש בשל כך ש"סיימה את חייה" הינה שגוייה ובעייתית לדעת ועדת המשנה. כל עוד מתקיים הליך של ערר בפני ועדת המשנה, לא בא המעשה התכנוני לסיומו. ועדת המשנה כמוסד תכנון, מהווה חוליה נוספת במסלול חייה של התכנית וועדת המשנה הרי טרם סיימה את הדיון.
לא תיתכן טענת הועדה המחוזית לפיה ועדת המשנה לעררים, המשמשת גם כמוסד תכנון, אינה רשאית להציע שינוים לתכנית וחייבים לאשרה או לדחותה כמות שהוא. סעיף 116 (א) לחוק התכנון והבניה קובע:
"מוסד תכנון המוסמך להכריע בערר, רשאי לקבלו, כולו או מקצתו, או לדחותו ולאשר את התכנית, עם או בלי שינויים, או לדחותה. הסעיף מקנה בידי מוסד תכנון הדן בערר לא רק את הסמכות לאשר תכנית או לדחותה אלא את הסמכות לאשרה תוך עריכת שינוים בה.
הסמכות לערוך שינויים תלוייה בהיקף השינויים. נדרשת בחינה של התכנית המעודכנת לנוכח השינויים המוצעים ודיון בשאלה, עד כמה תכנית זו התרחקה מהמקור. האם התרחקותה מהמקור יצרה תכנית חדשה המחייבת הפקדה מחודשת שכן למעשה היא מהווה כבר תכנית חדשה.
ערר 48/05
הועדה המחוזית, סברה כי מאחר שהתכנית המקורית "סיימה את חייה", תידרש הפקדה מחודשת של התכנית המתוקנת.
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: "ועדת המשנה") אשר דנה בערר על דחית התכנית המקורית על ידי הועדה המחוזית, סברה אחרת מדעת הועדה המחוזית.
ועדת המשנה קבעה כי בהיותה "מוסד תכנון – כהגדרתו בחוק, איננה מוגבלת לגדרה של התכנית המקורית דווקא. ועדת המשנה רשאית מכח סמכותה לקבוע שינויים בתכנית, כך גם הצדדים – היזמים, הרשות המקומית והמתנגדים, רשאים להציע במהלך הדיון שינוים העונים לטעמם, ולכן ועדת המשנה רשאית לדון בשינויים המבוקשים במסגרת התכנית המעודכנת.
לפיכך, סמכות ועדת המשנה משתרעת על פני התכנית המקורית והתכנית המעודכנת, ועדת המשנה רשאית לאשר את התכנית המקורית, או לדחותה, להורות על הפקדה מחודשת או כל חלופה אחרת הנראית לה נכונה ומוצדקת מבחינה תכנונית, כל זאת - תוך ערנות לכך שהשינויים אינם יוצרים תכנית אחרת!
עמדת הועדה המחוזית שלפיה יש להפקיד את התכנית מחדש בשל כך ש"סיימה את חייה" הינה שגוייה ובעייתית לדעת ועדת המשנה. כל עוד מתקיים הליך של ערר בפני ועדת המשנה, לא בא המעשה התכנוני לסיומו. ועדת המשנה כמוסד תכנון, מהווה חוליה נוספת במסלול חייה של התכנית וועדת המשנה הרי טרם סיימה את הדיון.
לא תיתכן טענת הועדה המחוזית לפיה ועדת המשנה לעררים, המשמשת גם כמוסד תכנון, אינה רשאית להציע שינוים לתכנית וחייבים לאשרה או לדחותה כמות שהוא. סעיף 116 (א) לחוק התכנון והבניה קובע:
"מוסד תכנון המוסמך להכריע בערר, רשאי לקבלו, כולו או מקצתו, או לדחותו ולאשר את התכנית, עם או בלי שינויים, או לדחותה. הסעיף מקנה בידי מוסד תכנון הדן בערר לא רק את הסמכות לאשר תכנית או לדחותה אלא את הסמכות לאשרה תוך עריכת שינוים בה.
הסמכות לערוך שינויים תלוייה בהיקף השינויים. נדרשת בחינה של התכנית המעודכנת לנוכח השינויים המוצעים ודיון בשאלה, עד כמה תכנית זו התרחקה מהמקור. האם התרחקותה מהמקור יצרה תכנית חדשה המחייבת הפקדה מחודשת שכן למעשה היא מהווה כבר תכנית חדשה.
ערר 48/05