חייבים תוכנית ברורה לשתי מדינות

מאת: גלעד שר

קשה עד מאוד להישיר מבט לעבר עתידנו דרך מסך העשן, תחת מטח הרקטות והטילים מעזה אל העורף הישראלי. אך בחלוף סבב הדמים הזה עלינו לשוב ולשאול: מה נכון לישראל לעשות כדי שגבולותיה יקיפו מדינה דמוקרטית ובטוחה עם רוב יהודי, והיא תזכה להכרה בינלאומית?

לישראל נדרשת תוכנית ברורה ומעשית, להתקדמות מדורגת, דרך הסכמים חלקיים וצעדים עצמאיים ליצירת מציאות של שתי מדינות לאום. עלינו לחתור להיפרד מהפלסטינים וליצור ביוזמתנו מציאות של שתי מדינות לשני עמים - בין אם במשא ומתן לשלום ובין אם באורח עצמאי.

אין ספק כי הסדר קבע המבוסס על יחסי שלום של ממש עדיף על פני כל חלופה אחרת. אך הוא אינו בר השגה בטווח הנראה לעין, ובינתיים מתרחשיםתהליכים המדרדרים אותנו אל מציאות של מדינה בלתי מוסרית ובלתי שוויונית, או למדינה יהודית-פלסטינית שאינה ציונית. אסור לאפשר לאיש - לא לקיצונים, לפונדמנטליסטים ולמשיחיים בכל הצדדים, לא לאש"ף, לא לחמאס, לא לקהילה הבינלאומית - להטיל וטו על אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה ועל ביטחוננו הלאומי.

אסור לנו להמשיך לתלות את עתידנו - לא בפלסטינים, ולא בתיווך אמריקאי, שספק אם יתברר כיעיל יותר מכפי שהיה עד כה. הסדר ארוך טווח יותר יוכל - אם בכלל - להיות מושג ומיושם רק על בסיס לגיטימציה פנימית רחבה בשני העמים. יידרשו גם בניית אמון הדדי בין העמים, מנהיגות אמיצה, תמיכת הציבור ותהליך ארוך של הכשרת לבבות בדרך אל ההסכמה ואל ההשלמה עם הנרטיב של האחר.

כדי לשמור על המדינה שהקימו פה לפנינו צריך לקבוע גבולות. מדובר במהלכים מורכבים ורגישים, שמחייבים לגיטימציה ציבורית רחבה - משאל עם או בחירות כלליות. כל תוואי גבול, בין כזה שיושג בהסכם ובין כזה שייקבע עצמאית על ידי ישראל, יחייב לפנות התנחלויות ובהן עשרות אלפי תושבים, תוך שמירה על הגושים הגדולים. עלינו לקלוט את המתנחלים שישובו אל גבולות מדינת ישראל.

יש להיערך לכך שצה"ל יישאר במקומות שנפנה ובבקעת הירדן עד שהאחריות הביטחונית תעבור לגורם שיהיה מקובל עלינו. מדובר בהיערכות לאומית כוללת, אחראית וזהירה: תכנונית ופיזית, אזרחית וביטחונית, שבמהלכה יתקיים דיאלוג פנים-ישראלי, לשם ההכנה של הציבור ושל התשתיות הלאומיות. במישור האזורי, על ישראל להידבר עם ראשי מדינות מובילות בליגה הערבית בדבר נכונותה העקרונית לחדש את המתכונת הרב-צדדית, תוך התייחסות ליוזמת השלום הערבית כמסגרת להידברות.

היפרדות עצמאית איננה מהלך אידיאלי, אלא ברירת מחדל ישראלית למצב שבו לא ניתן להגיע להסדר כולל מוסכם, ואף לא להסדרי ביניים. לאורך כל הדרך יהיה צורך להילחם ללא פשרות בטרור הפלסטיני ובאלימות. צעד כזה לא בא לסתום את הגולל על השגת הסדר ישראלי-פלסטיני בעתיד.

הכותב הוא עו"ד, אל"מ (במיל'), יו"ר משותף של תנועת "עתיד כחול־לבן". היה ממנהלי המו"מ המדיני בוועידת קמפ דיוויד ושיחות טאבה וכיהן כראש לשכת ראש הממשלה אהוד ברק.

למאמר כפי שפורסם ב- The Post - לחצו כאן