לשון הרע בפרסום ברשת החברתית

פרסום ביטויי גנאי וגידופים ברשת החברתית "פייסבוק" כמוהם כהוצאת לשון הרע המחייבת את הפוגע בתשלום פיצויים לנפגע. חובה לשמור על שמו של אדם בעיני כלל הציבור ובפרט במקום בו הוא נוגע למשלח ידו ועיסוקו של אדם.

רוכשי דירות נוהגים היום להתאגד ברשת החברתית, בדרך כלל באופן לגיטימי לשמירת זכויותיהם, לקידום ענייניהם מול היזם, לרכישה משותפת של ציוד, מוצרים ושירותים עבור דירותיהם החדשות וכו'. יחד עם זאת ידועים לי מקרים של ניצול הרשת החברתית באופן של הטחה כלפי יזמים וקבלנים של השמצות וגידופים הנכללים בהגדרת "לשון הרע" בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן- החוק).

יש לדעת כי בתי המשפט פוסקים כיום לתכלית של גידור מקרים של ניצול הרשת החברתית להוצאת לשון הרע וענישה במקרים אלו.

באחד הגיליונות הקודמים של "הקבלן והבונה" ציינתי מקרה של ענישת ילדה קטינה, תלמידה, בגין הוצאת לשון הרע ברשתות החברתיות נגד תלמידה אחרת וחיובה בתשלום כספי לילדה הנפגעת. לאחרונה פורסם פסק דין של בית משפט השלום בירושלים שחייב אדם בפיצויים בגין לשון הרע בפרסום שבצע ברשת ה"פייסבוק" הנפוצה במקום העבודה בו כתב על חברו לעבודה: "מדובר באדם רשע ומרושע...אינו בוחל בשום אמצעים...הוא כוחני, מגעיל, גס ויחסי האנוש שלו מתחת לכל ביקורת".

במקרים כגון אלו, המחלוקת היא בעיקרה בנוגע להיקף הפרסום ובהתאם לשיעור הפיצוי בגינו. התובע טען כי מדובר בפרסום נרחב ובהתבטאויות קיצוניות שפגעו בשמו הטוב ולעומתו הנתבע שהודה כי השתמש בביטויי גנאי טען שמדובר רק במספר חברים מצומצם בעמוד פייסבוק זה ולכן לא נגרמה אלא פגיעה מזערית.

החוק מגדיר לשון הרע כ "דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה ,לבוז או ללעג מצדם" או " לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו" או "לפגוע באדם במשרתו... בעסקו, במשלח ידו או במקצועו". מבחנו של הפרסום, אם הוא בגדר לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי-  מה קורא סביר היה מייחס למילים.

בית המשפט פסק שהביטויים והכינויים שהנתבע כלל בכתיבתו בפייסבוק, יש בהם כדי להשפיל, לבזות ולשים את התובע ללעג בעיני הציבור שנחשף לפרסום והריהם מהווים "לשון הרע". חובה לשמור על שמו של אדם בעיני כלל הציבור ובפרט במקום בו הוא נוגע למשלח ידו ועיסוקו של אדם.

כבכל משפט שעניינו איסור לשון הרע, על הנתבע להוכיח קיום הגנת "אמת דיברתי" ובה היסודות המצטברים: אמיתות הדברים וקיומו של עניין ציבורי בפרסום ובלבד שהפרסום נעשה בתום לב.

במקרה הנדון נקבע כי הפרסום נעשה בגין סכסוך אישי בין הצדדים, שלא בתום לב ושלא על מנת לקדם אינטרס ציבורי כלשהו. אין לגיטימציה לפרסום האמור, יחד עם זאת שיעור הפיצוי הכספי בסך 22,000 ₪ נקבע בהתחשב בזמן הקצר של הפרסום ובכמות האנשים המועטה שנחשפה לו.

ת"א 55948-06-14