מי חייב בתשלום היטל השבחה
מאת: עו"ד נתן לרר
חובת תשלום היטל השבחה חלה אך ורק על בעלים של מקרקעין או החוכר אותם לדורות (מעל 25 שנים) ולא על מי שקשור עם מינהל מקרקעי ישראל בחוזה פיתוח.
ערעור על הכרעת שמאי מכריע אשר הוגש על ידי חברות קבלניות (להלן: "המערערות") אשר חתמו עם מינהל מקרקעין ישראל על חוזה פיתוח ביחס למקרקעין. חלק מהמקרקעין נותר תחת הסכם הפיתוח ולגבי חלקם נחתם הסכם חכירה.
השמאי בשומה המכרעת לא הפריד בין שני סוגי המגרשים ונקב בסכום חיוב כולל ביחס לכל המגרשים. השמאי כלל את המקרקעין נשא חוזה הפיתוח בתכנית המשביחה ובהתאם לכך שלחה הועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן: "המשיבה") דרישת תשלום היטל השבחה.
המערערות הגישו מטעמן "שומה אחרת" בה קבע השמאי מטעמן כי בגין המקרקעין הנכללים בחוזה הפיתוח, אין המערערות חייבות בהיטל השבחה, משום שהמערערות הינן במעמד של "בר רשות" במקרקעין בלבד ואילו היטל ההשבחה חל רק על חוכר לדורות.
השמאי המכריע התנער במפגיע בשומתו מהיבטים המשפטיים אותם השאיר ל"רשויות המשפטיות הרלוונטיות" כלשונו וקבע את סכום היטל ההשבחה בלא להידרש להכרעה בעצם החבות בהיטל.
הוראת סעיף 2 (א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה קובעת: "חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל השבחה לפי האמור בתוספת זו. היו המקרקעין מוחכרים לדורות, ישלם החוכר את ההיטל". חכירה לדורות: "שכירות לתקופה שלמעלה מעשרים וחמש שנים" (סעיף 3 לחוק המקרקעין")
נוכח הוראות החקיקה הנ"ל פסק בית המשפט כי היטל ההשבחה יחול רק לגבי המקרקעין המוחכרים ולא על המקרקעין המצויים במסגרת חוזי פיתוח ואפילו עשו בהם העוררים כמנהג בעלים לצורך התעשרות מהם.
עש"א (פ"ת) 27318-01-10
ערעור על הכרעת שמאי מכריע אשר הוגש על ידי חברות קבלניות (להלן: "המערערות") אשר חתמו עם מינהל מקרקעין ישראל על חוזה פיתוח ביחס למקרקעין. חלק מהמקרקעין נותר תחת הסכם הפיתוח ולגבי חלקם נחתם הסכם חכירה.
השמאי בשומה המכרעת לא הפריד בין שני סוגי המגרשים ונקב בסכום חיוב כולל ביחס לכל המגרשים. השמאי כלל את המקרקעין נשא חוזה הפיתוח בתכנית המשביחה ובהתאם לכך שלחה הועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן: "המשיבה") דרישת תשלום היטל השבחה.
המערערות הגישו מטעמן "שומה אחרת" בה קבע השמאי מטעמן כי בגין המקרקעין הנכללים בחוזה הפיתוח, אין המערערות חייבות בהיטל השבחה, משום שהמערערות הינן במעמד של "בר רשות" במקרקעין בלבד ואילו היטל ההשבחה חל רק על חוכר לדורות.
השמאי המכריע התנער במפגיע בשומתו מהיבטים המשפטיים אותם השאיר ל"רשויות המשפטיות הרלוונטיות" כלשונו וקבע את סכום היטל ההשבחה בלא להידרש להכרעה בעצם החבות בהיטל.
הוראת סעיף 2 (א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה קובעת: "חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל השבחה לפי האמור בתוספת זו. היו המקרקעין מוחכרים לדורות, ישלם החוכר את ההיטל". חכירה לדורות: "שכירות לתקופה שלמעלה מעשרים וחמש שנים" (סעיף 3 לחוק המקרקעין")
נוכח הוראות החקיקה הנ"ל פסק בית המשפט כי היטל ההשבחה יחול רק לגבי המקרקעין המוחכרים ולא על המקרקעין המצויים במסגרת חוזי פיתוח ואפילו עשו בהם העוררים כמנהג בעלים לצורך התעשרות מהם.
עש"א (פ"ת) 27318-01-10