מקרקעין – עיסוק בתיווך לעומת תיווך בעיסקת אקראי

אדם שעיסוקו בין היתר ביזום מקרקעין (להלן: "המתווך") פגש במנכ"ל חברה יזמית (להלן: "החברה") וסיפר לו על מתחמי קרקע גדולים השייכים לבעלים עבורם הוא פועל לשינוי יעוד הקרקע והפגיש בין הצדדים כאשר כתוצאה מהפגישה הבשילה עסקה בגינה תובע המתווך את שכרו.

החברה טענה בכתב הגנתה, כי מדובר בתביעה לתשלום דמי תיווך כאשר המתווך אינו עומד בדרישות חוק המתווכים, לענין זכאותו לקבלת דמי תיווך שכן, בין היתר, אין לו רשיון לעסוק בתיווך מקרקעין.

בית המשפט המחוזי בתל אביב היה חלוק בדעותיו בסוגיה. דעת המיעוט סברה כי יהיו הנסיבות אשר יהיו, מי שתווך בעסקת מקרקעין לא יהיה זכאי לדמי תיווך ודי בכך שאינו ממלא אחר תנאי חוק המתווכים באשר אין הוא מחזיק ברשיון לפי החוק, דהיינו, ההוראות האוסרות עיסוק בתיווך ללא רשיון וההוראות המתנות זכאות בדמי תיווך על פי חוק המתווכים יחולו גם בעסקה אקראית.

דעת רוב השופטים היתה כי יש מקום לגישה גמישה יותר:

בית המשפט קבע כי ענינו של החוק בהגבלות על מי שמבקש להיות מתווך במקרקעין, במובן מקצועו של האדם כמתווך ולא איסור על פעולת התיווך, לכשעצמה, יהא מבצעה אשר יהא, דהיינו המחוקק לא מצא לנכון לקבוע כי אדם לא יבצע פעולת תיווך אקראית ללא רשיון.

המושא של הסעיף הינו העיסוק של האדם ולא הפעולה לכשעצמה בהעדר רשיון.

לדוגמא – אדם שמקצועו אינו בתיווך, ששמע מחברו שמחפש הוא דירה ומספר לחברו על דירה שכזו אשר בידיעתו ומבקש לסייע בידו בתמורה כספית. האם בכך הופך לעבריין בפלילים? (שהרי עיסוק בתיווך שלא ברשיון דינו מאסר וקנס).

התשובה היא שלילית! המחוקק הסדיר בחוק המקרקעין את הענף הפרוץ ועסקינן במתווכים שעיסוקם בכך בלבד, שכן, שוב, מדובר בהסדרת העוסק "האדם" ולא בפעולה לכשעצמה. ובהדגשה – אין עניינו של חוק המתווכים באיסור על פעולת תיווך לכשעצמה אלא באיסור עיסוק במקצוע התיווך.

לפיכך, אותו אדם – המתווך בפסק דין זה – יהיה זכאי לתמורה, כיוון שאין עיסוקו הקבוע בתיווך מקרקעין החייב רשיון, אלא הוא תיווך באופן אקראי בעסקת המקרקעין.

ע"א (ת"א) 3252/05