גלעד שר ושות' - עורכי דין
> מאמרים > מאמרים בנושא סוגיות בבניה > סיווגם והתיישנותם של רכיבי נזק בתביעת ליקויי בניה
סיווגם והתיישנותם של רכיבי נזק בתביעת ליקויי בניה
מאת: עו"ד נתן לרר
1. על תובעים רוכשי דירה, למסור הודעה לקבלן על קיום ליקויים גלויים שאם לא כן לא יהיו רשאים להסתמך על אי התאמה ותחול לגביהם התיישנות ממועד מסירת הדירה. לגבי ליקויים נסתרים תחול התיישנות ממועד גילויים.
2. גם אם חלפו תקופת "הבדק" וה"אחריות" תיבחן ההתיישנות גם מכוח דיני ההתיישנות הכלליים.
חוק המכר (דירות) מגדיר "אי התאמה" כבניה בניגוד לדרישות התקנים הרלוונטיים ולמפרט הטכני וקובע מועדי זמן ל"בדק" ול"אחריות" לתכלית תיקון ליקויי בניה.
בתביעה דנן צירפו התובעים, רוכשי דירה, חוות דעת מומחה הכוללת מספר פרקים ובהם – שלד ובניה, איטום וליקויי רטיבות ועוד פרקים הנוגעים לעבודות המקצועיות כגון ריצוף, אינסטלציה סניטרית, חשמל ועוד.
התובעים קבלו את החזקה בדירה בפברואר 1999 ולא העלו טענות לגבי ליקויי בניה כלשהם במועד המסירה.
התביעה הוגשה בשנת 2007 והנתבעת, החברה הקבלנית, טענה כי זו התיישנה נוכח מועד מסירת החזקה וחלוף תקופת הבדק ותקופת האחריות בהתאם לחוק המכר (דירות) לגבי כל אחד מהליקויים הנטענים בתביעה. כמו כן, גם על פני דיני ההתיישנות הכלליים, חלפו למעלה מ- 7 שנים בין מסירת החזקה לבין הגשת התביעה.
לטענת התובעים תקופת ההתיישנות נמנית מהיום בו הפרה הנתבעת את אחריותה לתיקון הליקויים בדירה ונמשכת 7 שנים.
בית המשפט (השלום – טבריה) פסק כי נוכח מועד הגשת התביעה, ברי כי תקופת ה"בדק" (שנה) וה"אחריות" (שבע שנים) חלפו זה מכבר, אך נוכח הוראות סעיף 7 לחוק המכר (דירות) אין בכך כדי לסלק את התביעה על הסף ודבר התיישנותה ייבחן גם מכוח דיני ההתיישנות הכלליים, אשר תקופתם לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות עומד על 7 שנים, מיום בו נולדה עילת התביעה, דהיינו – היום בו התגלה הנזק, ובאם לא התגלה – תתיישן התביעה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק.
בית המשפט מצא כי מיום מסירת החזקה בדירה לתובעים 28/2/1999 אין עדות של ממש כי התובעים מסרו הודעה לנתבעת בדבר קיומם של ליקויים בדירה ומהות הליקויים. בהעדר פנייה לתקן – אין חובה שהופרה!
לכן – ככל הנוגע לליקויים שהינם גלויים וקבועים, הרי ככל שלא הוגשה תביעה בעניינם בחלוף 7 שנים מיום קבלת הדירה אזי התביעה התיישנה לגביהם.
ראוי להתעכב ברשימתנו זו בממצאי בית המשפט בתחום השלד והבניה: ליקויים בגודל חלון, רום מדרגות, שקיעת מהלך מדרגות, גובה מעקה בנוי במרפסת, סדק בקירות בטון, הפרשים ברוחב מסדרון, סטיות בטיח קירות, פגמים בגובה דלת, אי הספקת מחסן.
בית המשפט קבע כי אלו פגמים שאינם נסתרים ואינם מתמשכים או דינמים, לכן – מועד היווצרות העילה בעניינם הינו מועד מסירת החזקה בדירה והתביעה בגינם התיישנה!
יצויין כי האחריות בגין אי התאמה לגבי אלמנטים בשלד לא תוחמה בזמן בחוק המכר (דירות). משרד השיכון מקיים מהלך לתיקון החוק ומבקש לנקוב בו ב- 30 שנים (!) של אחריות לשלד.
התאחדות הקבלנים נאבקת לסיכול יוזמה זו והבהירה את הנואלות שבה, שכן, יש להותיר לבתי המשפט לפסוק לפי עובדותיו של כל תיק, והנה לפנינו הוכחה להגיון ולתכלית אשר במאבקה זה של התאחדות הקבלנים.
לגבי איטום וליקויי רטיבות פסק בית המשפט, לפי בדיקת מומחה מטעמו כי מדובר בנזק מתמשך וחייב את הנתבעת בעלות התיקון.
לגבי נגרות, מסגרות, טיח וצבע, ריצוף, אלומיניום, עבודות פיתוח, אבן נסורה, אלו ליקויים שהיו קיימים במועד קבלת החזקה בדירה, לפיכך, התביעה בגינם התיישנה ולכן נדחתה.
כמו כן, דין מרבית התביעה להדחות, נוכח אי מסירת הודעה על ידי התובעים לנתבעת על קיומם של הליקויים.
התובעים העמידו את תביעתם על סך של 173,114 ₪. בסופו של דיון חוייבה הנתבעת לשלם לתובעים סל של 11,340 ₪ ומע"מ בלבד, שיעור של 6.5% מתביעתם. בנוסף חוייבה הנתבעת לשלם הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ומע"מ.
ת.א.(טב') 1076-07
2. גם אם חלפו תקופת "הבדק" וה"אחריות" תיבחן ההתיישנות גם מכוח דיני ההתיישנות הכלליים.
חוק המכר (דירות) מגדיר "אי התאמה" כבניה בניגוד לדרישות התקנים הרלוונטיים ולמפרט הטכני וקובע מועדי זמן ל"בדק" ול"אחריות" לתכלית תיקון ליקויי בניה.
בתביעה דנן צירפו התובעים, רוכשי דירה, חוות דעת מומחה הכוללת מספר פרקים ובהם – שלד ובניה, איטום וליקויי רטיבות ועוד פרקים הנוגעים לעבודות המקצועיות כגון ריצוף, אינסטלציה סניטרית, חשמל ועוד.
התובעים קבלו את החזקה בדירה בפברואר 1999 ולא העלו טענות לגבי ליקויי בניה כלשהם במועד המסירה.
התביעה הוגשה בשנת 2007 והנתבעת, החברה הקבלנית, טענה כי זו התיישנה נוכח מועד מסירת החזקה וחלוף תקופת הבדק ותקופת האחריות בהתאם לחוק המכר (דירות) לגבי כל אחד מהליקויים הנטענים בתביעה. כמו כן, גם על פני דיני ההתיישנות הכלליים, חלפו למעלה מ- 7 שנים בין מסירת החזקה לבין הגשת התביעה.
לטענת התובעים תקופת ההתיישנות נמנית מהיום בו הפרה הנתבעת את אחריותה לתיקון הליקויים בדירה ונמשכת 7 שנים.
בית המשפט (השלום – טבריה) פסק כי נוכח מועד הגשת התביעה, ברי כי תקופת ה"בדק" (שנה) וה"אחריות" (שבע שנים) חלפו זה מכבר, אך נוכח הוראות סעיף 7 לחוק המכר (דירות) אין בכך כדי לסלק את התביעה על הסף ודבר התיישנותה ייבחן גם מכוח דיני ההתיישנות הכלליים, אשר תקופתם לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות עומד על 7 שנים, מיום בו נולדה עילת התביעה, דהיינו – היום בו התגלה הנזק, ובאם לא התגלה – תתיישן התביעה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק.
בית המשפט מצא כי מיום מסירת החזקה בדירה לתובעים 28/2/1999 אין עדות של ממש כי התובעים מסרו הודעה לנתבעת בדבר קיומם של ליקויים בדירה ומהות הליקויים. בהעדר פנייה לתקן – אין חובה שהופרה!
לכן – ככל הנוגע לליקויים שהינם גלויים וקבועים, הרי ככל שלא הוגשה תביעה בעניינם בחלוף 7 שנים מיום קבלת הדירה אזי התביעה התיישנה לגביהם.
ראוי להתעכב ברשימתנו זו בממצאי בית המשפט בתחום השלד והבניה: ליקויים בגודל חלון, רום מדרגות, שקיעת מהלך מדרגות, גובה מעקה בנוי במרפסת, סדק בקירות בטון, הפרשים ברוחב מסדרון, סטיות בטיח קירות, פגמים בגובה דלת, אי הספקת מחסן.
בית המשפט קבע כי אלו פגמים שאינם נסתרים ואינם מתמשכים או דינמים, לכן – מועד היווצרות העילה בעניינם הינו מועד מסירת החזקה בדירה והתביעה בגינם התיישנה!
יצויין כי האחריות בגין אי התאמה לגבי אלמנטים בשלד לא תוחמה בזמן בחוק המכר (דירות). משרד השיכון מקיים מהלך לתיקון החוק ומבקש לנקוב בו ב- 30 שנים (!) של אחריות לשלד.
התאחדות הקבלנים נאבקת לסיכול יוזמה זו והבהירה את הנואלות שבה, שכן, יש להותיר לבתי המשפט לפסוק לפי עובדותיו של כל תיק, והנה לפנינו הוכחה להגיון ולתכלית אשר במאבקה זה של התאחדות הקבלנים.
לגבי איטום וליקויי רטיבות פסק בית המשפט, לפי בדיקת מומחה מטעמו כי מדובר בנזק מתמשך וחייב את הנתבעת בעלות התיקון.
לגבי נגרות, מסגרות, טיח וצבע, ריצוף, אלומיניום, עבודות פיתוח, אבן נסורה, אלו ליקויים שהיו קיימים במועד קבלת החזקה בדירה, לפיכך, התביעה בגינם התיישנה ולכן נדחתה.
כמו כן, דין מרבית התביעה להדחות, נוכח אי מסירת הודעה על ידי התובעים לנתבעת על קיומם של הליקויים.
התובעים העמידו את תביעתם על סך של 173,114 ₪. בסופו של דיון חוייבה הנתבעת לשלם לתובעים סל של 11,340 ₪ ומע"מ בלבד, שיעור של 6.5% מתביעתם. בנוסף חוייבה הנתבעת לשלם הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ומע"מ.
ת.א.(טב') 1076-07