פטור מהיטל השבחה בגין 140 מ"ר

ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה במחוז ירושלים דנה בערעור על קביעת שמאית מכריעה לפיה אין מקום ליתן פטור לפי סעיף 19 (ג) (1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה הקובע:

"בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר, עם כל בניה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל בשיעור יחסי לגודל הבנייה או ההרחבה הנוספת".

בין הצדדים נסבה מחלוקת על מגבלת השטח. לדוגמא אם נניח שבמקרקעין מסויימים הותרו מכח תכנית ישנה, שאין בגינה חבות בהיטל השבחה, 140 מ"ר, כעת התכנית המשביחה מאפשרת לבנות 280 מ"ר. העורר טוען במסגרת דוגמא זו כי 140 מ"ר הראשונים פטורים ממילא מהיטל השבחה היות ומדובר בתכנית ישנה, לכן מגיע לו לנצל את פטור סעיף 19 הנ"ל בגין ה- 140 מ"ר הנוספים, דהיינו, לא תהא חבות בהיטל השבחה.

ועדת הערר דחתה טענה זו וקבעה שבכל מקרה בו הדירה או הבית הנבנים שטחם גדול מ- 140 מ"ר, הנישום יהיה פטור מתשלום היטל השבחה בגין 140 המ"ר הראשונים ועבור כל מ"ר נוסף יהיה הנישום חייב בהיטל השבחה מלא.

לשיטת ועדת הערר, המחוקק מצווה כי הפטור יינתן רק במצב בו שטח הדירה אינו עולה על 140 מ"ר, אולם כאשר שטח הדירה גדול מ- 140 מ"ר, אין תחולה לפטור לגבי השטח הנוסף. תכלית הפטור לפי סעיף 19 (ג) (1) הינה תכלית סוציאלית מובהקת שלפיה, כל אזרח זכאי לדירה או לבית בשטח מוגדר ללא תשלום היטל השבחה.

ערר (י-ם) 123/10