פסה"ד עניינו בתביעה לתגמולים רטרואקטיביים – בגין נכות נפשית שנפסקה למערער ואושרה לתשלום משנת 1996, בגין תאונה שהתרחשה בשנת 1980.

המערער ביקש להחיל עליו את סעיף 18(ו) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959 המאפשר קבלת תגמולים ממועד מוקדם יותר ממועד הגשת התביעה לקצין התגמולים.

המערער טען כי בשל מסך סודיות אשר אפף את פציעתו, ואשר מנע ממנו לקבל טיפול והכרה במשך השנים – והעובדה כי הפציעה הביאה לכך שלא יכול היה לטפל בענייניו – והכל בכפוף לעובדה כי בשל הסודיות הוזהר פעם אחר פעם כי ייזהר מלחשוף מידע ונתונים למי שאיננו מוסמך – ונמנעה ממנו האפשרות להבין את מצבו ולטפל בו במועד מוקדם יותר.

בית המשפט קיבל את הערעור באופן חלקי וקבע כי התגמולים ישולמו מתחילת שנת 1990. ביהמ"ש קבע כי על אף העובדה שלא ניתן להוכיח מה היה מצבו הנפשי של המערער ביד לאחר התאונה – לא ניתן להתעלם מהפגיעה הקשה אותה ספג המערער בשנת 1980, פגיעה אשר השפיעה על חייו, הוא נדרש להקפיד על סודיות מוחלטת ואף נגרם קושי באיתור רופאים לטיפול בבעיותיו.

ביהמ"ש החליט להפעיל את שיקול הדעת הקבוע בסעיף 18(ו) לחוק, וקבע כי התגמולים ישולמו רטרואקטיבית החל מיום 1.1.1990. בתוך כך התחשב ביהמ"ש את נסיבות התאונה ואת ההחמרה שחלה במצבו של המערער לקראת שנת 1990, וכן את מעטה הסודיות איתו נאלץ להתמודד


לפסק הדין המלא - לחצו כאן