"אני לא הצנזורית של אף אחד"
מאת: אמירה לם, ידיעות אחרונות, 10 באוגוסט 2016
פרופ' יולי תמיר כבר הייתה עסוקה בתכנון חופשת סוף השנה באיטליה, כשהמהומה פרצה. זה קרה לפני חודש, כשים עמרני, סטודנט במכללת שנקר, שתמיר היא הנשיאה שלה, הציג דיוקן עירום בתערוכת הבוגרים של המחלקה לאמנות. זו לא הפעם הראשונה שבתערוכה הוצג עירום, אלא שאי־אפשר היה שלא לזהות את פניה של שרת המשפטים איילת שקד. ההמשך ידוע: תמיר הנחתה לצנזר, עמרני הדביק סלוטייפ שחור על הפנים בציור, ולתמיר הודבקה תווית "הצנזורית משנקר", שהיא נושאת מאז.
"באותו בוקר הייתי בבית הנשיא, שם פתחתי כנס על 'תקווה ישראלית בחינוך', ולבקשתו סגרתי את הנייד לארבע שעות", היא נזכרת. "כשהדלקתי אותו, בשלוש אחר הצהריים, חיכו לי אינספור הודעות, בהן צילום של התמונה עם חוות הדעת המשפטית המאוד חד־משמעית של עו"ד גלעד שר, היועץ המשפטי שלנו.
"שש שנים אני מכהנת כנשיאת שנקר ובמהלכן שום מסר לא שונה, אף עבודה לא צונזרה. מעולם גם לא הוגשה לי חוות דעת משפטית נחרצת כל כך מגלעד שר, שהוא עורך דין בכיר הידוע בעמדותיו הליברליות. הפעם הוא כתב במפורש שמוטב להתמודד עם טענות הסטודנט על הגבלת חירותו האמנותית מאשר להיחשף משפטית, כי הסיכון המשפטי להפרת חוק לשון הרע והחוק נגד הטרדה מינית בהחלט קיים. הרגעים הראשונים האלו, לבד מול הנייד ביציאה מבית הנשיא היו מאוד קשים. לא היה זמן לכנס דיון והבנתי שזה לוז־לוז סיטיואיישן, שכל דבר שנעשה - יפגע בנו כבית ספר".
אז חוות הדעת המשפטית הכריעה?
"כן, בלעדיה לא הייתי מקבלת את ההחלטה הזו. אבל כשעו"ד כמו שר אומר שיש סיכון משפטי, נראה לי נכון לציית לעצתו. בטח כשמדובר בחשש לעבירה על חוק לשון הרע ועל החוק למניעת הטרדה מינית, שני חוקים שיקרים לליבי. אני זוכרת שהסתכלתי על הטלפון ואמרתי: זהו, בתערוכה הזאת אף אחד כבר לא יראה שום דבר אחר".
ביקרת בתערוכה לילה קודם. לא ראית את הדמיון לאיילת שקד?
"זה ציור קיר ענק, שמונה על ארבעה מטרים, עם המון דמויות ודימויים - פרחים וחיות ואנשים וסימבולים ומילים. אם לא היו מסבים את תשומת ליבי, יכול להיות שלא הייתי רואה את זה בכלל. אני תמיד מבקשת שאם יש עבודות שיש איתן איזה סוג של ספק, שיתייעצו איתי. אם זה היה מטופל בזמן, הכל היה נראה אחרת".