קריסת תקרת בטון בחניון (האם קדימון למרפסות הקורסות?)
מאת: עו"ד נתן לרר
משנקבע כי החברה הקבלנית המבצעת פעלה בפרויקט כקבלנית לביצוע עבודות השלד, הרי מתוקף תפקידה זה מוטלת הייתה עליה החובה לבצע עבודות אלה באופן מקצועי, מיומן ובהתאם לתוכניות הבניה! מתוקף חובה זו יכולה וצריכה הייתה החברה המבצעת לצפות כי סטייה מתוכניות הבניה של החניון עלולה לערער את יציבות הבניה בו ולגרום לכך שחלקים מתקרת החניון יקרסו, ועל כך יהיה עליה לפצות את היזמית.
בהינתן העובדה לפיה קיימת מעורבות פעילה של אחד המנהלים בתהליך הבניה ומשנקבע כי חלק מעבודות השלד בחניון בוצעו ברשלנות וגרמו לקריסת התקרה, יש להטיל אחריות אישית להתרשלות זו גם על אותו מנהל מעורב, כמי שהיה מעורב באופן אישי ופעיל מטעם החברה המבצעת בביצוע אותן עבודות.
הכותרת מעלה סקרנות! זמן לא רב לאחר קריסת המרפסות בחדרה, פרסם בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים, את פסק דינו בעניין קריסת תקרת בטון בחניון מגדלי מגורים. האין כאן איתות לבאות? לעמדת בית המשפט באשר למחדלים אשר אסור שיקרו?
חלק מתקרת חניון תת קרקעי של מתחם מגורים, הכולל שני מגדלים בעיר מודיעין אותו הקימה חברה יזמית התמוטט וקרס. היזם הגיש תביעת פיצויים נגד מהנדס הפרויקט, נגד החברה הקבלנית המבצעת, נגד מנהליה ובעלי מניותיה של המבצעת), וכן נגד שלוש חברות ביטוח אשר ביטחו את הפרויקט ואת הסיכונים הכרוכים בביצועו. סכום התביעה הועמד על 3,175,873 ש"ח.
במהלך הדיון בתביעה הציגה החברה היזמית חוות דעת מומחה מטעם מהנדס אזרחי, לפיה הסיבה העיקרית לקריסת התקרה נעוצה בכך שאחד מעמודי החניון - שנבנה ונוצק על-ידי עובדי החברה המבצעת, לא נבנה במקום המתוכנן על פי תוכניות הבנייה, וכתוצאה מכך המיפתח בין שניים מעמודי הבטון, שאמור היה להיות 10 מטרים, היה בפועל 11.76 מטרים. בנוסף נטען בחוות הדעת כי לא בוצעו השיפועים המתוכננים בתקרת החניון לפינוי הצטברות של מים.
לאחר הגשת התביעה הושג הסכם גישור בין החבה היזמית ובין שלוש חברות הביטוח ומהנדס הפרויקט. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין ולפיו שילמו נתבעים אלו ליזמית פיצוי בסך של 1,120,000 ש"ח. פסק דינו של בית המשפט קמא התייחס, אפוא, לתביעה נגד החברה המבצעת ומנהליה בלבד.
בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי אין בידי המערערת עילה חוזית נגד חברת הביצוע מתוקף הסכם הבניה או נגד מי ממנהליה כערבים להתחייבויותיה של המבצעת על פי הסכם הבניה. ומכאן הערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט המחוזי פסק כי לעניין עוולת הרשלנות יש לבחון האם החברה המבצעת חבה כלפי היזמית בחובת זהירות מושגית וקונקרטית והאם חובות אלו הופרו על ידה. בית המשפט קבע כי כל קבלן אחראי לתוצאות הנובעות ממחדליו ומעבודתו הלקויה ומכאן שאין כל ספק כי המבצעת של עבודת השלד חבה חובת זהירות מושגית בכל הנוגע לטיב עבודה זו. ואולם, בית המשפט הוסיף וקבע כי היזמית לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי בנסיבות העניין קיימת חובת זהירות קונקרטית מצד החברה המבצעת כלפיה.
מן הטעמים המפורטים לעיל דחה בית המשפט את התביעה נגד החברה המבצעת ונגד מנהליה , אך החליט שלא לחייב את היזמית בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין נוכח "נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, כאשר אין מחלוקת שהמבצעת במעשיה ובמחדליה גרמה להתמוטטות תקרת החניון".
בית המשפט העליון קבע, כי כקבלנית לביצוע עבודות השלד מוטלת על החברה המבצעת חובת זהירות מושגית כללית ובאומרו "ברור כי חובת זהירות מושגית קיימת. כל קבלן אחראי לתוצאות מחדליו ועבודתו הלקויה". משנקבע כי החברה המבצעת פעלה בפרויקט כקבלנית לביצוע עבודות השלד , הרי מתוקף תפקידה זה מוטלת הייתה עליה החובה לבצע עבודות אלה באופן מקצועי, מיומן ובהתאם לתוכניות הבניה!
כמו כן, מתוקף חובה זו יכולה וצריכה הייתה החברה המבצעת לצפות כי סטייה מתוכניות הבניה של החניון עלולה לערער את יציבות הבניה בו ולגרום לכך שחלקים מתקרת החניון יקרסו, ועל כך יהיה עליה לפצות את היזמית.
טענת היזמית לפיה נגרם אירוע הקריסה בשל העובדה שעבודת השלד בוצעה על ידי החברה המבצעת תוך סטייה מתוכניות הבניה, נסמכת על חוות דעת מקצועית ומפורטת שהציגה היזמית - חוות דעת המהנדס. החברה המבצעת מצידה לא הציגה חוות דעת נגדית כלשהי ומשכך סבר בית המשפט כי ניתן לאמץ את המסקנה שאליה הגיע המהנדס בהקשר זה ולקבוע כי הסיבה העיקרית לקריסת חלקים מתקרת החניון נעוצה בכך שאחד העמודים שבנתה חברת הביצוע לא בוצע במקום שנקבע לכך בתוכניות הקונסטרוקטיביות וכתוצאה מכך גדל המפתח המתוכנן בין העמודים בחלק שהתמוטט מ-10 מ' ל-11.76 מ' והדבר הפחית את יכולת הנשיאה של עומס על התקרה.
לעניין החבות האישית של בעלי המניות או המנהלים, פסק בית המשפט כי אחריות המוטלת על חברה בנזיקין כלפי מי שניזוק ממעשיה או ממחדליה, אינה מוציאה את האפשרות להטיל אחריות אישית גם על מי שפעל בשם החברה באותו עניין. אחריותו זו של האורגן היא אחריות אישית הנובעת ישירות ממעשיו ומחדליו ואינה תלויה בחבותה של החברה.
חשוב לציין עם זאת כי מנהל חברה אינו אחראי מתוקף תפקידו זה בלבד למעשיהם של בעלי תפקידים אחרים או עובדים של החברה. הוא נושא באחריות אישית אך ורק למעשיו ומחדליו שלו, למשל, כמי שנטל חלק בקבלת ההחלטה לביצוע המעשה או להימנעות מעשייתו, או כמי שסייע, כיוון, הרשה או הורה על ביצועו.
יש לבחון האם האורגנים הנ"ל או מי מהם היה מעורב בביצוע עבודות השלד בפרויקט בכלל ובעבודות השלד הקשורות בחניון בפרט, והאם ניתן בשל כך לייחס למי מהם אחריות אישית לאופן הרשלני שבו בוצעו עבודות אלה כמפורט בחוות דעתו של המהנדס.
בהינתן העובדה לפיה קיימת מעורבות פעילה של אחד המנהלים בתהליך הבניה ומשנקבע כי חלק מעבודות השלד בחניון בוצעו ברשלנות וגרמו לקריסת התקרה, יש להטיל אחריות אישית להתרשלות זו גם על אותו מנהל מעורב, כמי שהיה מעורב באופן אישי ופעיל מטעם החברה המבצעת בביצוע אותן עבודות.
בית המשפט העליון קבל את הערעור וחייב את החברה הקבלנית המבצעת, סולידרית עם המנהל המעורב בפועל בבניה, בתשלום החוב כפי הוכח בראיותיה ובחשבונותיה של החברה היזמית.
ע"א 6507/11