שטח דירה לצורך חישוב אגרת תיעול

מאת: עו"ד נתן לרר

בית המשפט העליון מצא חשיבות ציבורית מיוחדת במתן רשות ערעור נוסף במחלוקת לגבי היטל תיעול אותו שילם מוכר דירה, אגב מכירתה, בגין תוספת בניה ואשר לטענתו שילם זאת ביתר. הדיון התמקד בהיטל בו חוייב המשלם לגבי מרפסות פתוחות.

בית המשפט בחן את הסוגיה לאור סעיף 25 לחוק הפרשנות. בסקירה זו אנסה לגעת בגופו של עניין ולא בהתפלפלות המשפטית.

חוק העזר העירוני לחיפה קובע את אופן החישוב של היטל התיעול המשולם בעד "התקנת תיעול"; היטל התיעול מחושב "בהתאם לשטח הקרקע ולשטח הבנין" חוק העזר מגדיר "שטח בנין" כ"סכום במ"ר של שטחי כל הקומות בבנין", והמונח "שטח קומה" מוגדר "לפי הבנוי למעשה והמחושב בהתאם לתקנות התכנון והבניה". גם "שטח דירה" מפנה לתקנות התכנון והבניה.

בעת חקיקתו של חוק העזר בשנת 1983, קבעו תקנות התכנון והבניה (היתר), בכל הנוגע להגדרת "שטח דירה", כי זה כולל גם את "שטח ההשלכה האפקית של המרפסות, מרפסות מטבח ומרפסות גג".

בשנת 2006 פורסמו תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון), התשס"ז-2006 (להלן התקנות החדשות), בוטלה ההגדרה ל"שטח דירה" שבתקנות הקודמות, ואלה אינן כוללות כיום הגדרה חדשה ל"שטח דירה".

בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות והיתרים), תשנ"ב-1992 (להלן תקנות חישוב שטחים), נקבע כי במועד הרלבנטי של דרישת התשלום, השטח הכולל שהותר לבניה הוא "הסכום, במטרים רבועים, של השטחים המקורים בכל קומותיו, בין אם שטחים אלה נמצאים מעל פני הקרקע ובין אם מתחתיה, והכל בכפוף להוראות האחרות בתקנות אלה".