תוספת תמריץ אי היעדרות ותוספת כלכלה - הכרעה בערעור
מאת: עו"ד נתן לרר
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור התאחדות הקבלנים ודחה את טענות הסתדרות עובדי הבנין לזכאות לקבלת יתרת דמי כלכלה ותמריץ אי היעדרות בנוסף לשכר העובדים הנקוב בטבלאות השכר.
מאבק איתנים משפטי בין הארגון היציג של המעסיקים בענף הבניה - התאחדות הקבלנים והבונים בישראל (ההתאחדות) לבין הארגון היציג של העובדים בענף הבניה – הסתדרות עובדי הבנין והעץ שבהסתדרות הכללית החדשה (ההסתדרות), הובא בפני בית הדין לעבודה לערכאותיו. בית הדין הארצי לעבודה (הערכאה העליונה) דן במחלוקת - האם תוספת תמריץ אי העדרות ותוספת כלכלה המוסכמות בין הצדדים בהסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניה – כלולות בתעריפי השכר, כפי שמפורט בטבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי, או שמא מחוייבים המעסיקים בענף הבניין בתשלום התוספות, בנוסף לתעריפים שבטבלאות השכר הנקובות בהסכם הקיבוצי. בית הדין ציין בפתח פסק דינו כי "להכרעה בסוגייה השלכות כספיות רבות משמעות בכל הקשור לעלות השכר בענף הבניה".
"תמריץ אי היעדרות" נולד בתוספת להסכם הקיבוצי משנת 1968 שנחתמה בין הצדדים בשנת 1991 ומטרתו לעודד עובדים שלא להיעדר מעבודתם. תמריץ זה משולם לעובדים שעבדו חודש עבודה מלא מבלי להחסיר ימי עבודה בהיעדרות בלתי מוכרת.
תוספת דמי כלכלה הוסכמה בתוספת להסכם הקיבוצי משנת 1973 ושולמה לעובדים בענף הבנין בסכום מסויים לכל יום עבודה שבו עבדו בפועל במהלך חודש עבודה.
מבחינת תנאי הפנסיה, תמריץ אי היעדרות מהווה רכיב פנסיוני, לגבי תוספת דמי כלכלה הוסכם בתוספת להסכם הקיבוצי משנת 2000 כי חלקה יהווה רכיב פנסיוני וחלקה שהוגדר כ"יתרת דמי כלכלה" תשולם במתן כלכלה בעין במקום העבודה או באותו האופן ששולמה קודם לכן, באופן שאם ניתנה כלכלה באתר העבודה אזי אין זכאות לתשלום.
כן יצויין כי בכל ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין הצדדים מאז התוספת להסכם משנת 1991 נקבע לגבי שתי התוספות הנ"ל, אי היעדרות ודמי כלכלה, כי אין הן חלק מן השכר לצורך חישוב ערך שעת עבודה, שעות נוספות ופיצויי פיטורין.
למרות היות המחלוקת נטושה במספר תיקים הנדונים בבתי הדין האזורי לעבודה, בית הדין הארצי לעבודה נדרש לסוגיות הנדונות בעקבות פסיקת בית הדין האזורי לעבודה בעניין דאטקו ניקולא נגד שומרוני בע"מ שם קבל בית הדין האזורי את פירוש ההסתדרות להסכם הקיבוצי כי תמריץ אי היעדרות ויתרת דמי כלכלה אינם כלולים בטבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי , ולכן על המעסיק להוסיפם לשכר העובד, ועל כך ערערה ההתאחדות בפני בית הדין הארצי לעבודה.
בית הדין הארצי לעבודה דן באריכות ובפירוט בטענות כל אחד מהצדדים ושם לו למטרה להתחקות אחר אומד רצונם של הצדדים תוך התייחסות ללשונו של ההסכם הקיבוצי, בהקשר התעשייתי ובאופן יישומו של ההסכם בפועל על ידי הצדדים.
בית הדין מצא מתוך ניסוחים אשר בתוספת להסכם הקיבוצי משנת 2000 כי "השכר לצורך הרחבת חישוב הפנסיה בלבד" (כך במקור) כולל תמריץ אי היעדרות וכן תוספת 2000 (כלכלה), וכן : "תשלום תמריץ עבור אי היעדרות ... ישולם ביחד ובעת ובעונה אחת ובנוסף לשכר היסודי החודשי, והינו כלול בתעריפים המפורטים בטבלאות...". בית הדין דחה את טענת ההסתדרות כי טעות סופר נפלה ברישום מה גם שההסתדרות במהלך השנים לא פעלה לתיקון טעות הסופר הנטענת על ידה. לכן קובע בית הדין כי תמריץ אי היעדרות כמו גם תוספת 2000 כלולות בתעריפים המפורטים בטבלת 2000.
בית הדין קבל את טענת ההתאחדות כי בעוד שבתוספת משנת 2000 הסכימו הצדדים אודות העלאה לשיעורין של השכר ב- 10% הפרושה על פני תקופה של שנה וחצי, הרי טענת ההסתדרות לתשלום תמריץ אי היעדרות ויתרת ימי כלכלה בנוסף לשכר המפורט בטבלת 2000 משמעותה העלאה מיידית בשיעור 20% בשכר ולאחריה עוד העלאה של 7%, ועל כך חייבת להיות הסכמה מפורשת בין הצדדים, דבר שאיננו!!!
בית הדין בחן את יישום ההסכם הקיבוצי על ידי ההסתדרות ומצא כי חוזרים שהוציאה ההסתדרות לעובדיה לעניין שכרם נקבו "בשורה האחרונה" בסכומים התואמים את טבלאות תוספת שנת 2000 ואלו כוללים את תמריץ אי ההיעדרות ויתרת דמי הכלכלה. יתרה מזו, לענין גיבוש אומד דעתם של הצדדים כפי שבא הדבר לכדי ביטוי בהתנהלותם – מאז שנחתמה תוספת שנת 2000 ועד לחתימת תוספת שנת 2004, ההסתדרות לא העלתה כל טענה בקשר לאי תשלום תמריץ אי היעדרות ויתרת דמי כלכלה בנוסף לשכר המפורט בטבלאות שבתוספת 2000. מכל האמור לעיל דחה בית הדין את טענות ההסתדרות לזכאות לקבלת יתרת דמי כלכלה ותמריץ אי היעדרות בנוסף לשכר הנקוב בטבלאות השכר.
התייחסות מיוחדת התייחס בית הדין לדרגה 1 שהיא דרגה חדשה אודותיה הסכימו הצדדים בתוספת שנת 2000. השאלה שהועלתה היתה כיצד אפשר בדרגה 1 לכלול את תמריץ אי ההיעדרות בשכר המינימום, שמא הדבר מנוגד לחוק שכר המינימום? הבחינה הראוייה בשאלת היות תמריץ אי היעדרות חלק משכר המינימום הינה - האם מדובר בתוספת קבועה והאם היא משולמת לעובד עקב עבודתו. בית הדין פסק כי מדובר כתוספת "המשולמת לעובד עקב עבודתו" משום העידוד שבה לעובד שלא להיעדר מעבודתו.
אותה התוספת משולמת על פי הסכמות שנת 2000 באופן קבוע וללא כל תנאי (כדוגמת אישור רופא לענין מחלה וכד'), לכן תוספת זו עונה על הוראות שכר מינימום וניתן לראותה כחלק משכר המינימום לכל ענין ודבר, מה גם שהעובד לעולם ישתכר בשיעור שאינו נמוך משכר המינימום ושכרו יושלם תמיד לשיעור זה, לכן אין כתם של אי חוקיות בקביעות אלו של ההסכם הקיבוצי. מכאן – העובדים בדרגה 1 אינם זכאים לתמריץ אי היעדרות.
ההסתדרות הוסיפה וטענה לאפליית העובדים מקבוצה 1 מול העובדים בדרגות גבוהות יותר בכך ששכרם של עובדי דרג 1 מתרסק אל רצפת שכר המינימום ואינו כולל בפועל את תמריץ אי היעדרות, מה גם שבדרגה 1 כלולים עובדים זרים ומהגרי עבודה המופלים בכך מול העובדים הישראלים. ההתאחדות טענה כי אין כל אפליה משום שכל עובד ישראלי המתחיל בעבודתו מתחיל בדרגה 1. בית הדין לא קבל וממילא לא בחן ראיות לפילוח העובדים בקבוצת דרגה 1 אך קבע מ"ידיעה שיפוטית" כי קרוב לוודאי שרוב רובם של הפועלים בדרגה 1 הינם עובדים זרים. בית הדין בחן סוגיה זו והסיק כי בהסדר תשלום "תמריץ אי היעדרות", שמשמעו אי תשלום התמריץ בפועל לעובדים המדורגים בדרגה 1 בענף הבנין, נמצא חשד סביר בדבר הפלייה של אוכלוסיית העובדים הזרים לעומת יתר העובדים בענף הבניין והעבודות הציבוריות.
יחד עם זאת, בית הדין בחן את כלל החומר שנצבר בתיק, לרבות טבלאות השכר לתקופותיהן ולא מצא בהקשר זה הפלייה פסולה, בנימוק כי אין מדובר בבעלי דרגה 1 בלבד שאינם זוכים "בפועל" במלוא התוספת, גם בעלי דרגות 2-4 זכאים רק לחלק מהתוספת ובאופן מדורג. לכן אין הפלייה פסולה אלא הבחנה מותרת בין בעלי דרגות שונות בקשר לשיעור שכרם. מכאן עבר בית הדין לבחינת השאלה, האם אותו הסדר המפלה לרעה את העובדים הזרים לעומת אלו הישראלים – דינו להתבטל, האם יתבטל מיידית או שמא ליתן לצדדים שהות להגיע להסדר חלופי העונה על עקרון השוויון ואינו מותיר כתמי הפליה. בית הדין נתן לצדדים שהות של שלושה חודשים לקביעת הסדר חדש ומפורט לענין שילובו של התמריץ בשכר העובדים, אם כחלק מהשכר הטבלאי או מחוצה לו.
(בשם התאחדות הקבלנים, משרד עוה"ד אשר חלד ושות'). סק 18/08