ועוד בנושא עובדים זרים

1. החרגת קבוצת עובדים זרים מאיסור כבילה למעביד

בשנת 2002 נחתם בין תע"ש לבין משרד ההגנה התורכי הסכם להשבחת טנקים של צבא תורכיה ובמסגרתו אקט גומלין שימומש בדרך של מתן היתר לחברה הרשומה בישראל שבעליה תורכים (יילמזר) להעסיק עובדים מתורכיה בענף הבנייה.

ההסכם עוגן בהחלטת ממשלה. איגודי סיוע לעובדים זרים וביניהם "קו לעובד" עתרו לבג"צ בבקשה להחיל על עובדי יילמזר את הנהלים החלים על כלל העובדים הזרים בענף הבנייה בישראל ובמיוחד את נוהל "מעבר עובד ממעסיק למעסיק" ואת נוהל "שמיים סגורים".

בג"צ דחה את העתירה אולם לא טרם שעיגן וביצר את העמדה השוללת מכל וכל את כבילת העובד הזר למעבידו.

הסדר הכבילה למעסיק, כך חזר וקבע בית המשפט העליון, פוגע בזכויות היסוד של העובדים הזרים לכבוד ולחירות. הזיקה בין רשיון הישיבה בישראל לבין עבודה עבור מעסיק אחד, פוגעת פגיעה קשה באוטונומית הרצון של העובד הזר, המהווה היבט מרכזי של זכות האדם לכבוד. הסדר הכבילה למעסיק כך נקבע, כורך בין אקט ההתפטרות- פעולה לגיטימית וזכות יסוד הנתונה לכל עובד, לבין סנקציה חמורה- אבדן רשיון הישיבה בישראל של אדם המבקש לסיים את יחסי העבודה. זאת, תוך פגיעה בזכותו של העובד לפעול בשוק העבודה כאדם חופשי.

בג"צ הבחין והבדיל את מצבם של עובדי יילמזר כשונה לעין ערוך ובאופן מהותי ממצבם של העובדים הזרים האחרים בענף הבניין. העובדים התורכים אינם משלמים כספים לגרמי תיווך או לחברות כוח אדם, יילמזר היא שנושאת בהוצאות הבאתם של העובדים לישראל, לרבות עלויות הבדיקות הרפואיות, ההטסה, הביטוחים הרפואיים. באפשרות העובד להתפטר בכל עת ולחזור לארצו.

ההסכם נעשה בחסות ופיקוח משרד העבודה ומשרד ההגנה התורכי, נוסח בשפה התורכית, נחתם בתורכיה, זכויותיהם כעובדים נשמרות ומפוקחות הן מהצד הישראלי והן מהצד התורכי ועוד.

הוסף לכך את הסכנה לפיה מסקנה אחרת תוביל להפרת ההסכם בין ישראל לתורכיה ולפגיעה בתעשייה הצבאית וביחסי החוץ והבטחון במישור שבין ישראל ותורכיה להן מערכת יחסים אסטרטגית.

מכל האמור לעיל הגיע בג"צ להחלטה לדחות את העתירה.

(בג"צ 10843/04)

2. תאונה באתר בנייה, מערכת יחסי העובד הזר- חב' כח אדם- הקבלן המעסיק בפועל

חברת בנייה מזמינה את שירותיה של חברת כח אדם המספקת לה עובדי בניין.
מתרחשת תאונה באתר הבנייה, מעלית הועמסה מעל למותר ונחבטה בקרקע ועובד נפגע.
מהי חלוקת האחריות לפיצויי העובד?

בית משפט השלום חלק את האחריות לנזק באופן שחברת כ"א תישא ב- 20% מנזקי הנפגע ואילו חברת הבנייה תישא ב- 80% מנזקיו.

חברת כ"א הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי והלינה על כך שהוטלה עליה,כחברת כ"א שסיפקה עובדים לאתר ותו לא, אחריות כלשהי. בית המשפט המחוזי החליט שלא להתערב בחלוקת האחריות הנ"ל וקבע שככלל, אחריותה של חברת הבנייה אינה מותנית בקיומם של יחסי עובד- מעביד בין הצדדים.

אחריות חברת הבנייה כלפי העובד שנפגע נובעת מחובת הזהירות שלה, כמבצעת עבודה, להבטיח תנאי עבודה נאותים ואמצעי בטיחות מתאימים לכל העובדים באתר- עובדים ישירים ועובדי קבלן משנה כאחד.

על חברת הבנייה היה לקיים פיקוח ובקרה נאותים לעניין העמסת המעלית ולמנוע קיומם של ליקויים במעלית ובאופן תפעולה.

חברת כח האדם אינה פטורה מאחריות: באם היא אינה מוודאת שהחברה הקבלנית מקפידה על תנאי בטיחות נאותים, הרי שהיא מפרה את חובת הזהירות כלפי העובדים. יתרה מזו, כאשר חברת כח האדם משמשת כ"יחידת הקליטה" הבלעדית של עובדי חברת הבנייה וכלל העובדים באתר הבנייה היו עובדיה, חובת הזהירות כלפי עובדיה מוגברת והיא נושאת באחריות כלפי הנפגע.

בית המשפט העליון לא התערב ולא שינה החלטה זו.

(רע"א 12/06)