גלעד שר ושות' - עורכי דין
> מאמרים > מאמרים בתחום עובדים ובטיחות בעבודה > עובד בניה זר – מיהו המעסיק?
עובד בניה זר – מיהו המעסיק?
מאת: עו"ד נתן לרר
מי שהביא את העובד ארצה, סיכם עמו את תנאי העסקתו, שילם את שכרו, נתן לו הוראות ופיקח על עבודתו, מי שנהנה מעבודתו ונזקק לשירותיו – כולם ייחשבו כמעסיקים במשותף.
בחודש מאי 2005 נפל דבר בישראל, כאשר ניתנה החלטת ממשלה לאחריה הושלמו הליכי חקיקה ורגולציה – הוקמו תאגידי כוח אדם. קבלנים מעסיקים נשמו לרווחה נוכח נאומו של הרגולטור דאז (המוכר לנו) בכנס בגני תקווה, לפיו תאגידי כח אדם יפטרו את הקבלנים מאחריותם כמעסיקים וכמי שנהנים ונזקקים לעבודתם של פועלים מקצועיים בענף הבניה. באותו בגני תקוה הובעה דעה משפטית לפיה יחסי עובד ומעביד הינם בגדר סטטוס ועל הקבלנים אשר הפועלים נתונים למרותם באתרי הבניה שלהם, להמשיך להיות דרוכים וקשובים לקיום זכויות העובדים במלואן!
בימים אלו ניתן פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בעניינו של עובד זר אזרח רומניה שהועסק במשרה מלאה על בסיס שעתי.
התביעה הוגשה כנגד הנתבעות - חברת כח אדם, שתי חברות בניה ו"לשכה פרטית" לפי סעיף 62 לחוק שירות התעסוקה" שעסקה בתיווך העבודה והעניקה "שירותי קרקע".
השאלה המרכזית היתה שאלת זהות המעסיק של התובע כאשר התובע טען כי יש לראות בכל הנתבעות כמעבידות במשותף ו/או במאוחד ו/או במקביל במסגרת העסקה משולשת – עובד, מעביד ומשתמש.
בית הדין צירף מבחנים מפסיקת עבר אל נסיבות המקרה דנן וקבע את השאלות להן הוא יידרש בבואו להכריע בסוגיית זהותו של המעביד:
- מי דואג לעובד להגעה ארצה, להגעה פיסית לעבודה, לתפקוד בחיי היום היום – מגורים, ביטוח בריאות, מוצרים שונים וכו'.
- מי קבל את העובד לעבודה ומי היה מוסמך לפטרו.
- מי נהנה מעבודתו של העובד.
- מי פיקח על עבודתו.
- מי סיפק לו את הציוד והחומרים.
- מי נשא בחובה לתשלום שכרו,
- מי קובע את תנאי שכרו.
- מי הגורם הנושא בתשלומי המס.
- ממי מבקש העובד את חופשותיו.
- האם העובד משתלב בעיסוקו המרכזי של הגורם הנטען להיות מעבידו.
ושאלות נוספות:
- כיצד ראו הצדדים את יחסיהם וכיצד הגדירו אותם.
- שיקולי מדיניות ביניהם – שיקולי אכיפה יעילה של זכויות חוקתיות וזכויות מכח משפט העבודה המגן ואי מתן אפשרות, למי שנהנה מעבודתו של העובד, להתנכר לאחריות למימוש זכויותיו.
הלשכה הפרטית היא שהביאה את העובד לארץ, היא ביחד עם חברת כח האדם היו עבור העובד הכתובת לבעיות בנושא מגורים, שכר ועבודה יומיומית, הן ששילמו לו את שכרו והן שהפנו אותו אל החברות הבניה. הלשכה הפרטית דאגה להחתים את העובד על הסכם ההעסקה עוד ברומניה, היא שהנפיקה לעובד תלושי שכר, נתנה מפרעות ודאגה למגורי העובדים.
עם מעבר העובדים הזרים אל תאגידי כח האדם, בהתאם להחלטת הממשלה, בחודש יוני 2005, עבר העובד אל חברת כח האדם הנתבעת.
יחד עם המפורט לעיל, הנהנות מעבודתו של העובד התובע, היו חברות הבניה הנתבעות אשר התובע עבד באתרי הבניה שלהן.
בנוסף, בתלושי השכר שהונפקו לעובד רשומות חברות הבניה כמעסיקותיו של העובד. כמו כן, אשרות העבודה שהוצאו לעובד הוצאו על שם חברות הבניה.
לסיכום – בית הדין קבע שהגם שחברת כח האדם והלשכה הפרטית הן שהביאו את העובד ארצה, סיכמו עמו את תנאי העסקתו, שילמו את שכרו, נתנו לו הוראות ופקחו על עבודתו (?!) מי שנהנו מעבודת התובע ונזקקו מלכתחילה לשירותיו בארץ היו חברות הבניה. לפיכך – יש לראות בחברות כח האדם והלשכה הפרטית, ביחד עם חברות הבניה, כמעסיקות במשותף.
ת"א 9379/07 תע"א (ת"א) 9397-07