עובד זר: החמרת אחריות המעסיק בפועל

מדובר במנהליה של מסעדה שפנו לתאגיד גדול של כוח-אדם, ידוע ומוכר בענף, המספק גם עובדים בענף הבניין, וזה סיפק להם עובדים זרים לשטיפת כלים. בחוזה ההעסקה שבין המסעדה לתאגיד כוח האדם, אף הוסף סעיף שאם יתברר בדיעבד שהעסקת העובדים אינה כחוק, ישא האחרון בכל הקנסות. מנהלי המסעדה אף פעלו לבדוק את חוקיות העסקת העובדים ובדקו מסמכים שונים כמו ביטוח רפואי ודרכונים.

בעקבות ביקורת שערכו פקחי משרד העבודה, הוגש נגד מנהל המסעדה שהיה אותה עת במשמרת, כתב אישום (פלילי) בגין העסקת העובדים בפועל שלא על פי היתר כדין.

בית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב זיכה את מנהל המסעדה, וקבע שהנאשם עמד בדרישות סעיף 4 לחוק עובדים זרים (חשוב לציין שבינתיים שונה הסעיף!!!). הסעיף קבע: "נעברה עבירה לפי סעיף 2 (העבדה שלא כדין) בידי קבלן כוח אדם, יואשם בעבירה כאמור גם מי שהעסיק בפועל את העובד הזר, אלא אם-כן הוכיח שהעבירה נעשתה שלא בידיעתו ושנקט את כל האמצעים הסבירים למניעתה". בית הדין קבע שבמעשי הנאשם לא היה יסוד נפשי, לא הייתה מחשבה פלילית ולא רשלנות, וכי עשה ככל האפשר למנוע את העבירה.

על כך ערערה המדינה, ובית הדין הארצי לעבודה הפך את הקערה על פיה.

בערעור טענה המדינה שאל לו למעסיק בפועל להסתפק באישורים שהציג לו תאגיד כוח האדם, אלא שמחובתו לבדוק בעצמו את כל האישורים שבידי העובדים, ולוודא שהם אכן תקפים וכשרים.

בית הדין הארצי לעבודה מפרש את סעיף 4 הנ"ל באופן מחמיר לאור התכלית החקיקתית, וקובע שאין לפטור את המעסיק בפועל על-ידי גלגול האשמה לפתחו של תאגיד כוח האדם. עליו החובה לוודא שזו אכן פעלה כדין. עוד קבע בית הדין, שכל אישור מטעם התאגיד בדבר כשרות העסקתו של העובד הזר הינו חסר תוקף ואינו יכול לבוא תחת היתר כדין. האחריות היא, אם-כן, על המעסיק בפועל. אל לו למעסיק בפועל להסתמך לא על גודלו ולא על המוניטין של התאגיד.

יצוין גם, שבינתיים תוקן סעיף 4 הנ"ל והפך את אחריות המעסיק בפועל לאחריות מוחלטת. כלומר, ההגנה שאכן העבירה נעשתה שלא בידיעתו וכי נקט בכל האמצעים הסבירים למניעתה אינה עומדת לו עוד.

באשר ליסוד הנפשי הנדרש להרשעה בפלילים, קבע בית-הדין ש"עצימת עיניים" או "עיוורון מכוון" הם במקרה זה דרך חלופית לידיעה ממשית. כלומר, ההימנעות מבדיקה מעמיקה של אישורי והיתרי העובדים, כמוה כידיעה בדבר אי כשרותם. לא די בבדיקה שטחית של המסמכים, אלא חובה על המעסיק בפועל לבדקם באופן יסודי, ובמידת הצורך לדרוש אישורים או פרטים נוספים.

בית-הדין אף מביא את הסעיף בחוזה בין המסעדה לתאגיד כוח האדם בדבר המצב בו יתברר שהעובדים אינם מועסקים כחוק, כראיה למצב של עצימת עיניים בו חשדו מנהלי המסעדה שייתכן שהעובדים אינם מועסקים כחוק.

בית הדין הארצי קיבל את ערעור המדינה והרשיע את מנהל המסעדה.

(עפ (ארצי) 26/05)

מפסק-דין תקדימי זה, כדאי להפנים את המסקנות הבאות וליישמן בהתנהלותנו בהעסקת עובדים זרים:

נגד המעסיק רק ארבע שנים לאחר שנערכה הביקורת.

לסיכום: החקיקה והפסיקה נמצאת במגמה של החמרת הדרישות והענישה של המעסיקים בפועל, ולכן יש להיות זהירים יותר מבעבר בכל הקשור להעסקת עובדים זרים. המגמה בחקיקה ובפסיקה היא לראות בתאגידי כוח האדם מתווכים ולא מעסיקים, ואילו במעסיקים בפועל כאלה שאתם קשור העובד הזר ביחסי עובד-מעביד. בית הדין מיישם כאן את המבחנים להתקיימות יחסי עובד-מעביד כמו מבחן השליטה ומבחן ההשתלבות, ופחות מקבל את הצהרות הצדדים השונים בעניין מהות יחסיהם.