נדחתה תביעת מנהל מפעל המים נגד העירייה ונציגיה, בעילה של פיטורים שלא כדין 

התובע פוטר מעבודתו עקב סגירת מפעל המים והעברת השירות לתאגיד המים העירוני, ולאחר שלא נמצא לו תפקיד מתאים אחר. העירייה טענה כי פיטוריו של התובע נעשו ע"פ דין- הן במישור הסטטוטורי והן במישור הקיבוצי. טענות העירייה (ע"י המשרד) התקבלו והתביעה נדחתה.

התביעה נפתחה בבקשת התובע למתן סעד זמני למניעת פיטוריו. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 20/3/2011.

על החלטה בסעד הזמני הוגשה בקשת רשות ערעור שגם כן נדחתה.

בהמשך, הגיש התובע בקשה זמנית לסעד כספי - גם בקשה זו נדחתה.

בפס"ד חלקי, ולבקשת העירייה, דחה ביה"ד הנכבד את תביעתו של התובע כנגד ראש העיר, גזבר העירייה ומנהל כוח האדם בעירייה.

לבסוף, ביום 25/1/2012 נדחתה התביעה כולה בפס"ד בו נקבע כי הליך הפיטורים, הן הסטטוטורי והן הקיבוצי, נעשה כדין - לפסק הדין הסופי.